על למה, לכל הרוחות, קוראים להם ככה

צהרי הרביעי ליוני, יום חמישי, 2009.

אני מסתובב במסדרונות מחלקת היולדות של איכילוב, אשתי עדיין מתאוששת מלידה לא קלה (כאילו, כל לידה היא קשה, אבל זו הייתה ארוכה במיוחד), הילדה שהפכה אותי לאבא עדיין בפגיה (לא נולדה פגה, סיפור ארוך, בהזדמנות) ואני, עם הסלולרי דבוק לאוזן מנהל את אותה השיחה בערך מאתיים חמישים פעמים:
"מזל טוב, אבא!"
בחצי חיוך, כי כואבות כבר הלחיים, אני פולט :"תודה רבה"
"כולן בריאות?"
"כן" ואם המתקשר מאמין אני מוסיף גם "תודה לאל" ככה, ליתר בטחון.
"ואיך קוראים לה?"
"היליה"
"…"
"כן, שמעת טוב"
"עם אל"ף?"
"לא. היליה, ה"א, יו"ד, למ"ד, יו"ד, ה"א. כמו בhealing"
"אתה בטוח?" זה לא מה שנאמר, אבל זה מה שאני מבין מהטון שלהם…

אז כן, השמות של הילדים שלי פלצניים. האמת? ממש לא בכוונה, כמו שתראו בהמשך:

healia
היליה:

נתחיל מהמשמעויות, כי יש הרבה מהן:
קודם כל, זה פלינדרום, שזה כבר יפה. שנית, יש את כל נושא ה-ה"א וה-יו"ד בשם, שזה מאוד נחמד למאמינים שבינינו. שלישית, זה גימטריה: שתי האותיות הראשונות הן 15, גם האחרונות, האמצעית היא 30 שזה הסכום של השאר. אין לזה ממש משמעות, אבל אני אוהב את ההתכנסות. הסכום הוא 60, שזה האות סמ"ך, שלפי היהדות (לא מבין גדול, ככה נאמר לי ואני סומך על מי שאמר. לא מתאים לכם? תחליפו רב), היא אות השמירה. הבנתי שכשרוצים לשמור על משהו שמים עליו סמ"ך כי היא עגולה וסגורה, גם אומרים ששלמה המלך שם שישים שומרים מסביב למיטה שלו (לא אני אומר, אנשים שמבינים!). בקיצור, עם כל האותיות הקדושות והסמ"ך יש עליה שמירה מלמעלה. אני אפילו לא קצת דתי, אבל תודו שזה מנחם.

אבל את כל הדברים האלו גילינו רק בדיעבד…

מעשה שהיה כך היה:
שנים רבות לפני שאשתי בכלל ידעה על קיומי, אי שם בשלהי שירותה הצבאי, היא פגשה בחורה חמודה מאוד, יפה וחכמה ושמה היה גיליה. כבר אז היא חשבה שכך תקרא לילדה שלה. חלפו השנים, אני נכנסתי לחייה ולאחר החתונה התחלנו לדבר ביזנס: איך יקראו לילדים?
אייל היה השם שנבחר לבן, ואשתי הציעה את גיליה לבת ברוב אושר ותענוג. אני הטלתי וטו, כי בימים ההם עוד הייתי יכול, בכל זאת נשואים טריים…
עשינו רשימה יפה של בערך עשרה שמות ואמרנו שעד סוף ההיריון (שעוד לא התחיל) נצמצם את הרשימה ורק אחרי שנראה את העוללה, נבחר שם.

האישה הרתה, הרשימה הצטמצמה ואנחנו העברנו את ימינו בצפייה בסדרות שהיו מגניבות אז, כמו "העשב של השכן". כשהגענו לבית החולים נשארו רק שני שמות : ליעד והילה. לאחר שכל סיבוכי הלידה נפתרו, ניגשנו לאקוורילד (אינקובטור) שלה, גיששנו ומיששנו אותה, רק כדי לגלות שאף שם לא מתאים. חזרנו לחדר של אשתי, מובסים ומיואשים. לפתע הבליח השם במחשבתנו. איך מחשבתנו? אין דבר כזה בכלל, אתם תגידו. בוא נאמר שזה תלוי את מי מאיתנו שואלים…
"היליה?"
"נשמע טוב, למה לא?"
וככה, בערך, זה נסגר.
יכול להיות, רק יכול להיות, שלדמות כהת העור מהקטע הבא היה איזה קשר:

קוראים לה הייליה (Heylia) והיא אכן סוחרת סמים. אבל, שוב, אני לא סגור על ההקשר.

lehu
ליהו יוסף:

כאן הסיפור היה הרבה יותר פשוט. לפחות בהתחלה. כזכור, השם הנבחר לבן היה אייל והוא עדיין היה בראש סדר העדיפויות שלנו. כשאשתי הייתה בערך בחודש השמיני, חשבנו שאולי כדאי לבחור עוד אלטרנטיבה, רק ליתר בטחון. חשבנו וחשבנו, קראנו וקראנו ולא עלינו על כלום. עד שאמא של אשתי סידרה את המדפים אצלה בבית ומצאה ספר ענתיקה, שהודפס בשנת 1971 ושמו: "פסֹק לי שמך" מאת: דב רוזן.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מר רוזן השקיע שנים באיסוף כל השמות בארץ דרך דפי רישום של בתי ספר, אוניברסיטאות, מושבים, קיבוצים וספרי טלפונים. הוא חילק את כל השמות לסוגים, המיון התבצע לפי האות האחרונה והראשונה בשם. כלומר, השמות "נעמי" ו"נפתלי" הם מאותו הסוג.  הוא גם מצא פסוק בתנ"ך לכל אחד מהסוגים (חוץ משניים…), אבל לא סתם פסוקים, כל פסוק מתחיל באות הראשונה בשם ומסתיים באות האחרונה בשם. הפסוק של נעמי ונפתלי הוא "נר-לרגלי דברך, ואור לנתיבתי" (תהלים קיט/קה). שוב, אני לא אדם מאמין, אבל זה ממש חמוד.

קראנו את כל הספר, ממש! מתחילתו ועד סופו, בחיפוש אחר שם שיהווה אלטרנטיבה ראויה לאייל. ולא מצאנו. עד שהגענו לנספח האחרון בספר, שהודפס רק במהדורה המאוחרת ואפילו המחבר מסרב לקחת עליו אחריות (קצת כמו הקטע עם השירותים הנעולים שרשום עליהם "זהירות נמר" במדריך הטרמפיסט לגלקסיה). בנספח הזה היו שמות של זוגות תאומים.

20140429_224739בחיי שרציתי להסתפק בדוגמה או שתיים, אבל הדף הזה רק מוכיח כמה הספר ישן. שימו לב לאלדמע ואלתוגה בהתחלה, קין והבל בסוף ובאמצע, בין טוסקה וניני (וירושלים וחברון…) ובין משה ואהרון, מסתתרים להם ליהו וליהי. וליהו הוא השם שתפס אותנו. לא ברור למה. אולי היינו כל כך נעולים על אייל, שלא היה אכפת לנו להמר…

אחרי הלידה, כמובן שאייל לא היה קשור למציאות.
"אז מה? ליהו?!?"
"יש ברירה?"

את ה"יוסף" הוספנו לזכר סבי והוא היה מצטרף גם אם היו קוראים לילד אייל, אגב.

האמת? אנחנו מאוד מרוצים מהשמות שבחרנו. הם אמנם טיפה משונים, אבל מתאימים להם בול!
אם, בעתיד, הם יביעו מחאה, אני חושב שיש לי שמות חלופיים בשבילם.
thing

4 מחשבות על “על למה, לכל הרוחות, קוראים להם ככה

  1. סבתא זהבה הגיב:

    אנחנו התרגלנו ואף התאהבנו – איך לא ??? השם מתאים לנו ולילד, לי-הו( א)- לכולנו הוא. מתוק חכם ושובה לב נכדנו ליהו…

    אהבתי

  2. מדליק 🙂 האמת שעד עכשיו חשבתי שאלה כינויים כדי לא להשתמש בשמות האמיתיים (מכיר אנשים כאלה).

    אגב, לגבי "כשרוצים לשמור על משהו שמים עליו סמ"ך כי היא עגולה וסגורה" ביונסה תחזק ותוסיף if you like it then you should have put a ring on it"
    😉

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s