על מתי שהאמת כואבת. בעיקר לי

יש משהו קסום ברופאי ילדים.

אני מניח שזו השלווה הבטוחה בעצמה והרוגע בו הם נמצאים. הם תמיד מחיוכים, תמיד מוכנים לקשקש אל הילד כדי לגרום לו לחייך וחשוב מכך, להחמיא להורה על כמה הילד מוכשר או יפה או מזיז את האצבעות כמו בטהובן. העיקר שההורה יירגע כבר.

זה טיפה פרדוקסלי, כי הם בעצם רואים אותנו ברגעים הכי קשים שלנו. הילד עם חום, או פריחה לא מוסברת, או משתעל, או שהזרת הימנית קצת יותר קצרה מהשמאלית (נשבע לכם שפעם הייתה איתי מישהי בחדר ההמתנה שבאה לרופא בשביל זה). ההורה, מצידו, עצבני. הילד בסכנת חיים הרי ("היינו באים לרופא אחרת?!?"). אם הסכנה לא כזו ברורה, יש מספיק תירוצים אחרים לכך שאנחנו לא בשיאנו שם. הילד לא ישן (ומכאן, גם אנחנו), נדבקנו ממנו, הוא הדביק את סבתא, מפסידים יום עבודה והבוס לוחץ ועוד ועוד. תוסיפו לזה את ההמתנה מורטת העצבים מחוץ לקליניקה כשאתה מוקף במה שנדמה כאלפי ילדים במצבי צבירה שונים. החל מהזומבי המעולף שבוהה בתקרה ומרייר ועד ההיפר אקטיבית שרצה במעגלים וצועקת על כולם שנגמר החרדל.

איך הם נשארים כל כך רגועים? זהו אחד מסודות המקצוע. אולי רק ככה מתקבלים לתחום, אולי הם מחוייבים לקחת שיעורים במדיטציה וביוגה ואולי זה פשוט בגלל שיש להם פנקס מרשמים…

 

dr house

השבוע שמעתי שקופת חולים מאוחדת פתחה בקמפיין חדש שנקרא ביקור בריא . הרעיון הוא שהילד יבקר אצל הרופא פעם בשנה לבדיקות התפתחותיות וכאלה. לא יכולתי שלא לתהות איך תיראה הפגישה הראשונה שלנו אצל רופא שכזה:

טרום הפגישה

יש שאלון שצריך למלא (חלק ממנו ע"י הגננת), אחרי שנסיים עם זה צריך להסביר לילדה שהולכים לרופא. שום בעיה מיוחדת שם, הילדה מכירה רופאים עוד מהבטן. עכשיו צריך להסביר לה מה לא להגיד. זה כולל בערך כל מה שהיא עושה עם אבא. חבל שאמא עסוקה ולא יכולה ללכת לרופא. היא עוברת מסך הרבה יותר טוב ממני.  אני מחליט לשאול כמה שאלות גישוש:

-"מה אוכלים לארוחת ערב?"
-"שוקולד!"
-"לא, לפני זה"
-"לפני זה אמא שמה על השולחן ירקות וחביתה"
מעולה!
"ואז אבא אוכל את הכל ונותן לנו שוקולד במקום"
ועם מספיק שוקולד כשוחד, אני אוכל למנוע ממנה להגיד את המשפט השני.

-"איזה משחק את הכי אוהבת?"
-"טריקים!"
טריקים זה שם קוד שלנו לדברים שיגרמו לסבא וסבתא התקף לב מוקדם. הם כוללים הרבה זריקות של הילדה באוויר ולא פחות חשוב מכך, תפיסות.
-"היליה, כשהרופא ישאל, תגידי לו דמקה. את הרי אוהבת דמקה."
-"אבל אבא, אני יותר אוהבת טריקים!"
-"דמקה אני אומר לך!! את יודעת מה? עזבי, תגידי שחמט"
-"מה זה שחמט?"
-"זה המשחק עם הכלים האלו…" אני מצביע על לוח השחמט שבסלון "…אלו שאת אוהבת לזרוק על ליהו…"

יש לי הרגשה לא טובה, מזל שהולכים לרופא.

IMG-20130829-WA0004

היום הגדול הגיע

מגיעים לרופא. הילדה לא יושבת. גם לא עומדת. בזמן שהוא שואל אותי על הפרטים האישיים ועובר על השאלון שהבאנו היליה מוציאה את כל הדברים שהיא מוצאת במגירות שלו. כשהוא מסתכל עליה במבט תוהה היא רק מחייכת אליו את החיוך שאני אוהב לקרוא לו :"כשלך תהיינה עיניים יפות כמו שלי תוכל לצאת נקי גם מרצח". היא מתרוצצת בחדר הלוך ושוב כשהוא שואל אותה שאלות. בעיקר מנסה לגלות אם יש לה איזו הפרעת ריכוז. עכשיו לך תסביר לו שהילדה הייתה עטופה בניילון נצמד למשך שעתיים לפני שיצאנו והיא צריכה לפרוק אנרגיה.

השאלות בנושא התזונה עוברות חלק, הוא לא חושד בכלום. אולי בגלל שהיא יושבת על המיטה המוזרה הזו שלהם ואני מנופף בפסק זמן מאחורי הגב שלו כשהוא מדבר איתה. השלב הבא הוא בדיקה התפתחותית. היא מכירה את כל המילים שהיא אמורה להכיר. ועוד קצת. למזלנו, הרופא לא מעודכן בתרבות הפופ, אז הוא לא נלחץ כשהיא מצביעה עליו ושואגת :"דרקריס!" את הקולות של הלהבות שאני עושה בשבילה מיד אחרי הוא מייחס, כנראה, להפרעה הנפשית שלי, שהבטחתי לו שהיא לא תורשתית. הסקירה הפיזיולוגית עוברת בנעימים, היא משתפת פעולה ואפילו מראה לו איך לעשות גלגול.

אני אומר תודה רבה ופונה ללכת כשאני נזכר שצריך להשוויץ בנימוסים של הילדה:
-"היליה, מה אומרים לרופא?"
-"בחניה אבא ייתן לי שוקולד ונעשה טריקים!"

אני יודע איך לגרום לה לצחוק, לחייך, לרוץ, אני יודע בדיוק מתי היא צריכה לשירותים, או עייפה או רעבה, אני יכול לקרוא חוסר נוחות שלה ממרחק של קילומטר. בעיניים עצומות.

איפה, למען השם, הכפתור של הmute?!?!?

remote

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “על מתי שהאמת כואבת. בעיקר לי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s