על פתרונות יש מאין

לפעמים אני מרגיש שכל תפקידי עלי אדמות, מבחינת הילדים, הוא לספק אותם.
צריך להיות מספיק חזק כדי לסחוב אותם, או את התיקים שלהם כשהם מתעייפים, מספיק מהיר כדי לתפוס אותם כשהם מחליטים לרוץ עירומים בבית אחרי המקלחת (כבר קר! דלקת ריאות וזה…), מספיק חכם כדי לענות על השאלות הבאמת נבונות שלהם (תודה לאל על האינטרנט) ושלא נדבר על סיפוק הצרכים הפיזיים שלהם (אומרים שצריך להאכיל אותם איזה פעמיים שלוש ביום. לא סגור על זה).

אם לסכם בקצרה, מספיק סובלני כדי להתמודד עם המפלצות האלו. 

הצרה העיקרית שאני מתמודד איתה לאחרונה היא ליהו ושלב ה"למה?". מילא שהוא שואל את זה כל הזמן ועל כל דבר, הוא גם לא מקשיב לתשובות! למזלי, לרוב השאלות ה"מדעיות" (למה הירח בשמיים, למה הרוח נושבת, למה כלבים נובחים) יש לי תשובות מהשלב המקביל של היליה. את רובן אני זוכר וכשלא, אני מזייף שיחה חשובה בפלאפון כדי לגגל תשובות. כאמור, אב השנה.

אני נתקל בקשיים כשמגיעים להסברים ביולוגיים (כן, אני יודע שגם ביולוגיה זה מדע. תמשיכו להגיד את זה לעצמכם, אולי תגלו שזה נכון יום אחד). למה צריך לצחצח שיניים זה פשוט, אבל למה הברך לא מתכופפת לאחור? למה העיניים לא נמצאות יותר גבוה במצח כדי שנראה יותר טוב? למה רק חמש אצבעות?

באמת למה?

באמת למה?

הביצה והתרנגולת

מצאתי את עצמי עומד בפני אותה דילמה עתיקת יומין. כי הרי הפתרון לחידה נובע מהגישה בה אתה מעדיף להתמודד עם החיים: מדע או דת. אני צריך להחליט אם ללכת על הגישה המדעית, להסביר לליהו על אבולוציה, לפשט אותה למונחים ממש ילדותיים (לכמת לו חמש דקות זמן משחק אני לא מצליח, אז מיליוני שנים?!?) ולקוות שמשהו ייקלט או, ללכת על התירוץ האלמותי של ככה אלוהים רצה/אמר/החליט שאני לא אוהב, בלשון המעטה.

ניסיתי את שניהם, תוך שאני סומך על העובדה שהזכרון שלו עדיין לא משהו והוא לא ישים לב לסתירות (כל הקטע שהוא בכלל לא מקשיב לי גם עזר) ולא הייתי מרוצה. הפתרון היחיד שנשאר הוא הפתרון שהעולם מצא לקונפליקט, אבל אין סיכוי שאני ממיר את ליהו לסיינטולוגיה.

המצב נשאר על כנו כמה ימים עד שהעזרה הגיעה ממקום בלתי צפוי.

The chicken or the egg

גם סוג של תשובה

יש לי בלוג!

להיליה יש עיניים מהפנטות, שיער מושלם וחיוך שובה לב. באמת! כולם אומרים! לא רק קרובי משפחה מדרגה ראשונה. לא מזמן גם ציינתי כאן בבלוג שהיא פנויה לקמפיינים במקרה ויש כאן קורא ממשרד פרסום כלשהו. תנובה הרימו את הכפפה והיליה קיבלה את 15 הדקות שלה. יש לציין שהילדה מאוד אוהבת שוקו, אז לא תהיה לכם שום בעיה לקבל אותה כפרזנטורית. תוסיפו לזה את העובדה שתנובה גם החלו מזמן בתהליך שנקרא המצפן התזונתי, להפחתה של סוכר ונתרן במוצרים שלהם ותבינו שכולנו היינו מרוצים. בריא יותר ועדיין טעים.

ככה נראה הקמפיין של היליה, אבל אתם חייבים לראות עד הסוף.

וככה, באגביות, היליה פתרה לי את כל השאלות של ליהו.

אחר כך, גם ליהו ביקש קצת שוקו, תגובתו הייתה אופיינת וכשניסיתי להחזיר לו, היליה נחלצה לעזרתו. אין ספק, הילדה מלאך.

לסיכום, עם כל הכבוד לילדה שלי, שאוהבת ממתקים (כמו שראיתם), לא תמיד אני יכול לספק לה את הצורך בהם. דווקא השוקו הזה הוא פתרון לא רע לנושא, כי הטעם והתועלת התזונתית נותרו כשהיו אבל פחות סוכר.

שלטי החוצות באיילון, Here we come

8 מחשבות על “על פתרונות יש מאין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s