על הכל נשאר במשפחה

כל שינוי הוא לטובה.
כך, על כל פנים, כולם אומרים.

אנחנו משתנים הרבה במרוצת חיינו, שינויים קטנים וגדולים. יש שינויים שנראים קטנים אך מתבררים כגדולים בסוף התהליך. אני, לדוגמה, הייתי שותה פעם רק נס קפה עם מלא חלב וסוכר. כיום, רק אספרסו בלי סוכר, מה שהופך את המרחק שלי מהמכונה בעבודה לבלתי נסבל. היליה הייתה משוגעת על סלק עד לרמה שאם לא הייתה מנה מזה בארוחות אצל סבא וסבתא היינו נאלצים להשתמש בניילון נצמד (1:0 וכל זה). כיום, אגב, היא לא נוגעת בסלק, מה שלא מונע מסבא וסבתא לזרוק לפח כל שישי כמויות של סלק שהיו מקיימות עיר בינונית באוקריאנה. ליהו ופסטה הם הפכים מוחלטים בנושא השינויים בגודל: פסטה כבר שילשה את גודלה מאז הגיעה אלינו, ליהו שומר על ה11 ק"ג שלו בקנאות ואני מודאג משניהם במידה שווה.

אך אין ספק שהמלכה הבלתי מעורערת בנושא שינויים היא המניילנת.
יש לציין שאם יש מישהי שניתן ללמוד ממנה בנושא שינויים, זו היא. אני מעריץ את היכולת שלה לקבל החלטה, להתחייב אליה ולקיימה במה שאין דרך אחרת לתאר אלא כקלות. היא פשוט מחליטה ומבצעת וגורמת לכולנו (ובעיקר לי) להרגיש כל כך לא ראויים עם ה"מחר דיאטה" שלנו. זה נכון לכל תחום בו היא בוחרת להתרכז, החל משינוי המלתחה, דרך חינוך הילדים ועד לאיך לנזוף בי. אני רק מציין שצריך לשנות משהו, והופ! זה קורה.

המניילנת היא אכן מלכת השינויים, אבל אין ספק שהוא המלך

סופסוף, משהו משתנה לטובתי

תוכלו רק לדמיין את שמחתי כשהודיעה שהחליטה להיגמל מקניות במרשתת. לזכותה יאמר שעשתה זאת לפני black Friday ו cyber Monday. היא פשוט החליטה וקיימה. הייתי מאושר כמו שיכול רק מי שיודע שחסל סדר הליכות בשעות לא הגיוניות עם פסטה לדואר על מנת לקבל שם חבילות ענקיות מחו"ל ששוקלות הרבה יותר מליהו. הבית היה מוצף באריזות מסוגים שונים והארונות לא יכלו כבר להכיל את כמות הבגדים העתידיים לילדים שקנינו בשתיים שלוש מידות גדולות יותר כי "לך תדע" ו"זה במבצע".

השבועיים הראשונים של הגמילה עוד התקשטו להם בכמה חבילות שהשתרכו אחרי השאר כי דואר ישראל, אבל בגדול? הגב שלי קיבל שחרור. פסטה הרוויחה במיוחד כי יכולתי ממש לשחק איתה בדרך הביתה ולא רק לנזוף בה כשהיא סוחבת בפיה את החבילות הגדולות יותר תוך שאני אוסר עליה ללעוס אותן. השבוע השלישי היה הקשה מכולם, אך גם בעצם היה הטריגר להחלטת המניילנת, הייתי במילואים ולא היה מי שיסחב את הכל. המילואים היו נהדרים, ממש כיף חיים, מלבד כמה דברים קטנים.

ננצח עם מה שיש!

 

מה שקורה בבית, בזמן שאתה במילואים, נשאר בבית וגם להיפך.

הילדים חלו. שניהם. ליהו פיתח איזו מחלה לא ברורה באוזן שלוותה בכל מיני דברים שהיו גורמים לארוחת הצהריים שלכם לחזור בכיוון ממנו היא באה בצורה נוזלית משהו (אם, כמו רבים מקוראיי, אתם נמצאים כרגע בחדר בו אני חושב שאתם נמצאים, אז לא נורא, אתם לגמרי בחדר הנכון) והיליה החליטה שהאביב הגיע (פריחה, למתקשים). לפחות פסטה לא חלתה ורק המשיכה לברוח מהגדר הרעועה שבניתי לה. יום אחד היא תוכל לצאת למסע הופעות סטייל הודיני.

אני, מחוסר סוללה באמצע המדבר, בדצמבר, לא יכול לעזור הרבה ולכן גוייסו מיטב הסבים והסבתות להכנות מרק וכיוצא בזה. כל זה היה אימון מצויין למניילנת שקיבלה אותי בזרועות פתוחות בסוף השבוע כשאני מנוזל, מקורר, עם דלקת ריאות וסימפטומים של גוסס באופן כללי. כן, דצמבר במדבר יעשה לך את זה. כיף חיים, כבר אמרנו?

כדי להוסיף חטא על פשע, גם האח של המניילנת הגיע לביקור באותו השבוע בדיוק. למה חטא? בהמשך.
האח חי בחו"ל והגיע למטרות עבודה לשבוע בדיוק. את סוף השבוע הוא בילה אצל הורי המניילנת, מה שדרש מאיתנו להגיע לשם (ובשמחה גדולה, אנחנו מאוד אוהבים אותו והכול. הוא קצת פחות אהב אותי אחרי שהשתעלתי עליו ריאה, אבל משפחה לא בוחרים וזה). השמחה אכן הייתה גדולה, ליהו והיליה שמחו לראות אותו ואני גם כי אז יכולתי להתעלף בפינה חשוכה בשקט, מתוך ידיעה ברורה שהם בידיים טובות. לדוד המדובר יש שלושה זאטוטים משלו והם מוצלחים ביותר.

ככה בדיוק הרגשתי!

גמילה מקניות ברשת היא לא הפתרון, מסתבר

כידוע, בגדים של ילדים ששרדו את כמויות הנזק שמעוללים להם הילדים, לא זורקים. מעבירים אותם הלאה. ואכן, הדוד המדובר הביא עמו איזו שקית או שתיים של בגדים. ובשקית או שתיים אני מתכוון לצ'ימידן בגודל של פונטו ששוקל חצי טון.

והנה, כמעט חודש אחרי הגמילה של המניילנת, אני שוב מוצא עצמי סוחב חבילות כבדות של בגדים שהגיעו מחו"ל. מזל שבמילואים התאמנו על לסחוב משקלים.

אז מה נשתנה? בינתיים כלום. נחכה לפסח.