על דינוזאורים ו-שְנֵה!

עוד לא נולד המנ*@ק שיעצור את הזמן!

עוד לא נולד המנ*@ק שיעצור את הזמן!

בכל הסיפורים על צה"ל, הרס"ר הוא הדמות המאיימת ביותר (כאילו, חוץ מהאוייב), אבל כל מי ששירת בקרבי יודע שאין מפחיד כמו הרס"פ. הרס"ר אמנם מעביד בפרך, אבל עדיין כבול לבסיס. הרס"פ נמצא בכל מקום ומכיר את המטלות הבזויות ביותר הידועות לאדם. יש סברה שאומרת שהרס"פ מסתובב בלילה, משחית את השירותים, משליך בדלי סיגריות ומקשקש על הקירות רק כדי שיהיו משימות לחייליו.

הרס"פ שלנו, המורה הדגול לעברית

יום אחד, בטירונות, באמצע השטח, מצאנו עצמנו, כל הפלוגה, עומדים במבנה המסורתי של "ח" (כל מחלקה בצלע) וקוראים לקבלתו של הרס"פ. הוא הסתכל עלינו בעיניו המקפיאות ודיבר אלינו בשקט (שזה הרבה יותר מפחיד מצעקות):
-"מחלקה אחת, רואים את ההר מאחוריכם?"
-"כן המפקד הרס"פ!" רעמה מחלקה אחת בתשובה.
-"מחלקה שתיים, רואים את האוהל ההוא?" הלחש בקולו לא ניבא טובות.
אחרי שמחלקה שתיים אישרה שהעיניים שלהם עובדות, מחלקה 3 קיבלה לזהות בזנט קטן שתקוע באדמה מאחוריהם במרחק של כמאתיים מטרים. בצורה מפתיעה, המרחק הנ"ל היה התכונה המשותפת גם להר ולאוהל דנן.

דבר חלש

דבר חלש

"פלוגה ג'!" המשיך הרס"פ בקולו החלש שגרם לנו להשתין בתחתונים. "דקה אחת, כל מחלקה נגעה בזיהוי שלה וחזרתם לכאן. זוז!"
בגלל השקט בקולו, לקח לנו כמה שניות יקרות של בהייה עד שהחדים יותר בינינו התעשתו ופתחו בריצת אמוק.

רק בקושי עמדנו בזמנים.

"פלוגה ג'! יפה מאוד!" המשיך הרס"פ. לפחות אני חושב שזה מה שהוא אמר כי בקושי שמעתי משהו בין ההתנשפויות שלי ושל חברי המסכנים.
"עכשיו… מי יודע מה זה "שְנֵה!"?" שאל.
הבטנו זה על זה בהיסטריה. איך נקלענו לשיעור הלשון ההזוי הזה?!?!
"משמעות המילה היא שעליכם לעשות בדיוק את מה שעשיתם עכשיו. פלוגה ג'… שְנֵה!"
חיילים, כידוע, קולטים לאט. עוד כמה שניות של הלם עד שחזרנו למצב צייתני עיוור. שנינו לא מעט פעמים באותו הבוקר.

לעבוד על שפילברגjurrasic

"עולם היורה" או בשמו הלא מקצועי "פארק היורה 4", מתיימר להיות סרט המשך לסרט הראשון בסדרה. אחת ההצהרות המעניינות של הבמאי היא שהוא מתעלם משני סרטי ההמשך הקודמים שיצאו. מצד אחד, בצדק, הם היו ממש גרועים. מצד שני, לא ממש הוגן. אבל שפילברג נתן את ברכתו והכסף הזרם, אז למי אכפת?

קצת על הסרט:

"עולם היורה" הוא פארק שעשועים, כמו שפארק היורה היה אמור להיות לפני האסון הנורא שקרה בו (ובאסון אני מתכוון לזה שהדמות שג'ף גולדבלום משחק לא מתה). הפארק הנוכחי פעיל כבר עשור ויש בו אטרקציות מדהימות ביותר. הבעיה היא, כמובן, שבעולם שבו הטכנולוגיה מסוגלת לשבט דינוזאורים מיתושים שנתקעו בשרף לפני מיליוני שנים הקהל כבר משועמם מהם ומחפש משהו אחר. בדיוק כמו בכוכב נולד.

אנשי הכספים (להלן, הרעים) בונים אטקרציה חדשה ואז הכל הולך לעזאזל. את המצב צריכים להציל מנהלת הפארק וסטאר לורד, בין לבין הם מנסים גם להציל את שני האחיינים שלה שנתקעו להם אי שם בין הורטסיפרכטור והמיגדלוזאורוס. כן, כמות השמות הלא ברורים שנזרקים בסרט באגביות היא בדיוק כזו.

קצת יותר:
-"אני הייתי שמן הרבה לפניך!"

-"אני הייתי שמן הרבה לפניך!"

השחקנים הראשיים עושים תפקידים מעולים, כל אחד בתחומו. הכי אהבתי את וינסנט ד'ונפריו, שעושה דמות שכבר ראינו יותר מפעם אחת, אבל הוא מצליח להכניס אליה נשמה. באופן מפתיע, כריס פראט דווקא הכי פחות אמין. אולי בגלל שהוא לא מצחיק כמו תמיד. הילדים לא גונבים את ההצגה, אבל הג'ינג'ית דווקא כן. בקיצור, משחק מוצלח. כסף יש להפקה (בכל זאת שפילברג ונולאן), אז האפקטים מוצלחים מאוד ובאופן כללי הסרט מהנה. מותח, מאיים, מצחיק (פחות מהצפוי, כנראה כי לא נתנו לפראט להשתולל) וכיפי.

הנקודה החזקה ביותר של הסרט היא הבמאי (שגם שיכתב את התסריט לא מעט), קולין טרוורו.
מי?
כן. הוא. אל תרוצו לחפש, לא תמצאו יותר מדי. אבל הוא ממש מוצלח. האווירה הייתה מחשמלת, בעיקר בעזרת שימוש נבון במוזיקה מהסרט הראשון שגרמה לי לעור ברווז. התפתחות הסרט, בדיוק כמו בראשון, היא מעניינת ושמרה אותי "על קוצים" עד שסוף סוף רואים דינוזאור. שוב, בדיוק כמו בראשון.

פארק היורה, שְנֵה!
כריש. הם מאכילים את הדינוזאור בכריש. איך שפילברג לא קלט?!?

כריש. הם מאכילים את הדינוזאור בכריש. איך שפילברג לא קלט?!?

למעשה, היו כל כך הרבה דברים בסרט שגרמו לי לחשוב שהם רפרנסים נפלאים לסרט הראשון והמפואר ההוא שכשיצאנו מהאולם זה היכה בי:
טרוורו לא עשה סרט המשך, הוא עשה חידוש! מה קוראים אותו רימייק. הגאונות שלו היא לגרום לכולם לחשוב שזה המשך. זה אפילו יותר מרשים, כי שפילברג לא הבין זאת בעצמו. וזו גם הסיבה האמיתית להתעלמות המוחלטת משני סרטי ההמשך.

שורה תחתונה

ללכת לראות, אני חושב שהחוויה הזו שווה את מחיר הכרטיס. אם, כמוני, הסרט הראשון עדיין מרגש אתכם, אז בכלל. רגע חשוב (לי, לתסריט הוא לא משנה בכלל): ממש בתחילת הסרט, כשהאמא של בן השמונה מלווה אותו מחוץ לחדרו בדרך אל הרכב שייקח אותו לשדה התעופה, היא שואלת אם להאכיל את המפלצת שמתחת למיטה שלו בהעדרו. לגמרי הולך לנסות את זה.

3 מחשבות על “על דינוזאורים ו-שְנֵה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s