על מה יש לעשות שם (אילת, חלק ב')

תקציר הפרק הקודם: נסענו לאילת.

כשמגיעים לאילת יש תחושה אמיתית של חו"ל, לפחות עד שיוצאים מכלי התחבורה שהביא אתכם לשם. או אז חוטפים את זפטת השמש הנוראית ביותר שניתן לדמיין. אפילו בלילה. אין מה לעשות, באילת חם. למרבה המזל, התחושה הזו מתחלפת מיד להתרגשות מעצם העובדה שאנחנו בחופשה. באילת! יש המון מה לראות! ולעשות! ואין מע"מ, אז הכל יהיה זול!
רק שאז מנסים ללכת שני צעדים והחום הנורא מכריע אתכם…

מה הקטע עם החום הזה של המדבר?!?heat

יש לי סלידה כנה ואמיתית מהמדבר. לא אוהב אותו. בכלל. כאילו, השקט אמנם מגניב, אבל חד הגוניות של הנוף משעממת אותי. החום בטח לא עוזר והחול, שאלוהים יעזור לי, החול נכנס לך לגוף דרך כל הנקבוביות ההגיוניות והלא הגיוניות, מתנחל שם, מפתח חיים תבוניים ומשגר חלליות ליישוב אזורים אחרים בגוף שלך.

אני מניח שהאלרגיה הקשה שלי למדבר התפתחה בשירות הצבאי, שכלל שנתיים כמעט רצופות באזורים בארץ שהדרך היחידה לתאר אותם היא :"זה חצי שעה/שעה/שעתיים מאילת". התגובות לתיאור הנ"ל היו :"איזה כיף! אז אתה הולך לאילת לפעמים?". אחרי שנתיים ששמעתי את השאלה הזו הבנתי שאולי כדאי שפעם אחת אסע לאילת באמת. ויתרתי על נסיעה הביתה בסופ"ש אחד (לא טריוואלי לחייל שיוצא פעם בשבועיים), הצטרפו אלי שני חברים ששירתו גם הם במרחק נסיעה קצרה משם וירדנו לאילת לסופ"ש של חגיגות!

מה היה לעשות באילת?

כשהגענו לעיר רצינו לרוץ לים, לשתות בירה, להסתכל על אנשים בבגדי ים ולהנות מכל מה שיש לעיר הזו להציע לנו. כל רצונותינו נאלצו להתעכב מפני שהיינו חיילים. מה, לעזאזל, עושים עם הנשק?!? נרשמנו לשינה בבית החייל (כי בית מלון באילת היה מחוץ לתקציב) ושם הובהר לנו שאין להשאיר את הנשק בחדר והאלטרנטיבה היחידה ללהסתובב חמושים (ושיכורים) בעיר, היא להפקיד אותו בתחנת המשטרה. שנמצאת בקיבינמט. והנשקיה בה פתוחה לפי הגחמות של הג'ינגי עם המפתח. בקיצור, מתוך 48 השעות שתוכננו לנו בעיר שרפנו בערך 10 על הפקדת הנשק ועוד 5 על הוצאתו בסוף החופשה. עכשיו תוסיפו לזה עשרים שעות שינה (בכל זאת, חיילים) והנה נגמרה החופשה.

הצד החיובי של בעיית הזמן הוא שבמעט ממנו שנותר גיליתי את העובדה הבאמת מרעישה על אילת:
מע"מ שמע"מ, פאקינג יקר שם! הכל! רוצה ללכת לים? יקר. להיכנס למצפה התת מימי? יקר. לקנות איזה מכשיר בזול? נוריד לך 16% מע"מ ונוסיף לך 10% על שינוע לאילת , 5% מס למי שאינו תושב ועוד 5% מס שקר כלשהו ולך חפש את החברים שלך בסיני (ואסור לי, כי אני חייל!). מכאן לשם, שרפנו עשר שעות בטיילת עמוסת הבאסטיונרים וברחנו חזרה לבסיס.

מה השתנה מאז?

האמת? לא הרבה. הים אותו ים ואנשי אילת עדיין חיים באזור זמן משלהם, הכל לאט ובסבבה שלהם. אהבתי.
אבל, מכיוון שלא התכוונתי לשרוץ עם הילדים בטיילת כל היום (זה אמור להיות נופש ולא עונש) רוקנו את הכיסים והלכנו לכל האטרקציות המרכזיות. הרי הן כאן לפניכם, מוזמנים ללמוד מניסיוננו:

ריף הדולפינים20150529_160724

אחת החוויות המרשימות שיש לעיר להציע. היצור החמוד והגאוני (צורת החיים השנייה הכי חכמה בפלנטה, אחרי העכברים) מטופל במלא אהבה והקפדה על תנאים אידיאליים ככל הניתן. השחייה והצלילה איתם היא משהו שלא תשכחו להרבה זמן.
או לפחות כך אומרים, כי הגיל המינימלי להשתתפות הוא שמונה והיליה בת שש. הסתפקנו בהרצאה המעניינת בשעת ההאכלה, שכלולה במחיר הכניסה לאתר.
אם כבר מחיר: עולה לא מעט, אבל בהחלט החוף הכי נעים בעיר (אין מציל, אגב).

המצפה התת ימי

SAMSUNG CAMERA PICTURES

המון אטרקציות. בכל אחת מהן יש הדרכות והפעלות בזמנים שונים, אבל אל דאגה, יקפידו לעדכן אתכם בנושא. גם אם לא תרצו. גם אם תתחננו, למען האמת. השיא הוא, ללא צל של ספק, בריכת הכרישים הגדולה ביותר במזרח התיכון (ואני מניח שגם היחידה). פשוט מדהים. חוויה ברמה אחרת ממה שהתרגלתי אליה בארצנו הקטנטונת. לא יודע אם הילדים נהנו, כי הייתי עסוק מדי בלהתלהב מכל מה שראיתי.
המחיר: הכניסה לאתר איננה זולה, כמו שאר הדברים בעיר. האטרקציות שבתשלום נפרד במחירים הגיוניים לטעמי.
מחיר חריג: "אמא! איפה אבא?!?" של הילדים ו"חכה חכה" של המניילנת כשנעלמתי להם באושינריום.

המזרקה המוזיקלית

אטרקציה חדשה בעיר, ואחת הטובות בה. כראוי לכל עיר תיירותית נחשבת, הוקמה בעיר מזרקה מוזיקלית עם אורות מגניבים.  במזרקה מתקיים מופע קבוע בימים שלישי, חמישי ושבת, בשעות 20:00, 21:00 ו-22:00 ובימי שישי בשעות 21:00, 22:00. בנוסף למופעים, ניתן להשתעשע בין סילוני המזרקה, מידי יום בין השעות 12:00-19:00. 

ההופעה לא רעה בכלל ואם אתם לא רוצים להירטב, שימרו מרחק, הרוח מעיפה את המים… כולנו מאוד נהנינו, בעיקר היליה, שהחליטה שהיא צריכה עוד מקלחת. האמת? מבין אותה. חם!
מחיר: שווה לכל נפש, חינם לחלוטין.

הטיילת20150530_203921

לפני שנה וחצי פינו את הבאסטות מהטיילת עצמה והעבירו אותן לאיזה מתחם מובדל באמצעה. אני אוהב את מראה המדרכות הנקיות, את המודרניזציה של הטיילת קצת פחות. היא נראית נקייה ומצועצעת מדי. כמות החנויות המפוארות איז טו דאמ היי ובטח שאינן קשורות לחוף מולו הן ניצבות. כל הפאר הזה לא מונע את המרדף של השומרים בקניון הסמוך אחר אנשים שמסתובבים בו ללא חולצה…

האטרקציה של הטיילת (והטיול) מבחינתנו, הייתה המתקן המגניב הזה:

הוא נקרא Yaniv Fireball והוא די מפורסם, למען האמת. למרגלותיו ניצב מסך ענקי שמשדר את הצילום ממצלמה שממוקמת בתוך הכדור. אחרי שאיבדנו את היליה מצאנו אותה יושבת על המדרגות מול המסך ובוהה בו בהשתאות.
-"אבא, אפשר?" היא שואלת בעיניים כלות.
-"באמת?" אני מתפלא. "אם את בטוחה, בכיף"
קנינו שני כרטיסים וכשעמדנו בתור נרשמה לפתע התנגדות.
-"אבא, אני מפחדת…"
עכשיו, כמו שכבר הבנתם, הכל יקר בעיר הזו! הכסף כבר אצלם! אני עולה על הכדור המטופש הזה ויהי מה!

התכוונתי כבר לשלוף את הניילון ואז המניילנת אמרה להיליה שמותר ורצוי לפחד.
-"מי שרוצה להיות גיבור חייב לפחד" היא אמרה "אחרת, איך יהיה גיבור?"
-"מה אמא, גם אבא מפחד?"
-"ברור!"
ניסיתי להביע מחאה ולהעיר שאני בכלל לא מפחד אבל הצלחתי להבין לבד שאין בזה צורך כרגע. המבט שהמניילנת נתנה בי גם עזר.

כן. היא עלתה. בסוף היה שימוש בניילון הנצמד כי היה צריך לעטוף את המכנסיים המלוכלכים שלי עם משהו.
ובכל זאת 1:0 לנו בסיבוב הזה כי השימוש חוקי.

בפרק הבא נדבר על משפחתיות (עם דגש על זוגיות) באילת.

5 מחשבות על “על מה יש לעשות שם (אילת, חלק ב')

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s