חמש דרכים בהן אנו דופקים את הילדים שלנו

retirementאם יש משהו שאני מחכה לו, זו הפנסיה. לא, תכנית החסכון שלי לא מי יודע כמה והתחביבים שלי כוללים בעיקר להירדם מול הטלוויזיה כך שגם להשקיע בהם היא לא הסיבה, פשוט פנסיה היא החופש האולטימטיבי. נכון שרוב הסיכויים שכמה איברים שלי לא יעבדו/יוחלפו עד אז, בילוי רציני יהיה ללכת לקופת חולים והמוזיקה תהיה רועשת מדי (למרות שזה נכון כבר עכשיו. אגב, מה הקטע עם המוזיקה הממוחשבת? ולאן נעלמו המילים של השירים? אני מרגיש שעולם המוזיקה כולל בעיקר מחשבים שכותבים שירים זה לזה. אל תפחדו מהמחשבים של הצבא, אלו שישמידו את כולנו נמצאים באולפני הקלטות. ולמה צריך אותם אם גם ככה המחשב מנגן הכל?!?), אבל חוסר האחריות שממתין לי הוא מה שמחזיק אותי.

לסיים בעבודה וללכת לעבודה השנייה

באופן גורף, אני די סולד מההגדרה שלגדל ילדים זה כמו עבודה נוספת. משפטים כאלו גורמים לי לפנות אל מי שפלט אותם ולשאול אותו למה הוא פשוט לא מתפטר. ילדים זה לא עבודה (אבל אם כן, אז לא משלמים לי מספיק ואני דורש העלאה!), ילדים זו הדרך היחידה שלנו לשנות את העולם. עזבו אתכם פוליטיקה, קרנות גידור, משאבים טבעיים שנבזזים ומחאות (שכולם הם בעצם אותו הדבר), אנחנו מגדלים עכשיו את מי שינהל את המדינה בקרוב. עכשיו תגידו שאני מגזים ומה פתאום? ולמה אני הולך כל כך רחוק? ולמה שנקשיב למישהו שחושב שלניילן את הילדים בניילון נצמד זה אקט חינוכי? רק תחשבו כמה חוקים היינו מצליחים להעביר אם היינו מניילנים את חברי הכנסת לכיסא כדי שיעשו את העבודה שלהם (אירוני, לא? כשיש בחירות כולם רוצים כיסא ומהרגע שנבחרו הם יעשו הכל כדי לא לשבת עליו).

אי לכך ובהתאם לזאת, הנה רשימה של דברים שכולנו עושים/לא עושים/הולכים עם העדר וגורמים לילדים שלנו להיות אנשים טובים פחות:

  1. בתמונה: אבא שמנצל את כמות הג'אנק בבית לטובת הורדת שיער הפנים החודשית שלו

    בתמונה: אבא שמנצל את כמות הג'אנק בבית לטובת הורדת שיער הפנים החודשית שלו

    אנחנו קונים להם מלא שטויות. אבל מלא מלא שטויות. לילדים שלנו יש יותר צעצועים מזמן לשחק בהם. אנחנו עושים את זה כי אנחנו רוצים לפצות אותם על זה שאנחנו לא איתם, או שאולי אנחנו מפצים את עצמנו כי גדלנו עם הרבה פחות צעצועים, או אולי זה רק עניין של שופוני. בכל מקרה, שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. דוגמה רלוונטית: הצד השני של המראה בתמונה הוא מגדיל. מאלו שמשתמשים בהם להוציא שחורים. בשביל מה ילדה בת 6 צריכה משהו כזה לעזאזל?!?

  2. אנחנו לא מלמדים אותם לשעשע את עצמם. עכשיו אוגוסט והמרדף אחר ההופעה/פארק מים/ים/בריכה/דודים שלא ראינו מלא זמן/כל דבר רק לא לשבת בבית, במזגן, ולתת להם להכיר את הפרצוף שלך טוב מאשר את העורף שלך (כי הרבה יותר הגיוני לסוע לספארי, לעמוד בפקקים של הרכבת הקלה (או לסוע ברכבת) , לקלל את עצמך שיצאת מהבית ואת אמא שלך שבכלל הביאה אותך לעולם). אבל עזבו, לואיס סי קיי כבר אמר את זה מזמן ולא הקשבתם לו:

    נעצור רגע את הספירה כדי לתת לכם פתרון יעיל ל 1 ו 2:
    לפני כשבועיים, ניצלנו הפוגה זמנית בחינוך הילדים (רוצה לומר: לקחו אותם והמניילנת העדיפה להעביד אותי בבית מאשר לתת לי לישון. איימתי בגירושין והיא נקרעה מצחוק) כדי לארגן להם את החדר מחדש. אני מסכים שהיה הרבה יותר טוב לעשות את זה איתם, אבל למניילנת כבר נגמרו המטלות בשבילי. בקיצור, העפנו מלא צעצועים, הזזנו את המיטה לצד ההוא ואת השידה לשם, לא משהו רציני. כשהם חזרו הביתה היו לנו שעתיים של דממה. כל אחד בחדרו, מגלה מחדש את הצעצועים ששכח מהם. ממש כמוכם כשאתם מחטטים בחדר הישן אצל ההורים.

  3. אנחנו משקרים להם. בלי סוף. יש לנו מלא סיבות לעשות את זה, אבל כולן דפוקות. אין שום סיבה בעולם לשקר להם. אפשר לא לומר את כל האמת, או למצוא הסבר הגיוני שרק קרוב לאמת, אבל אין באמת סיבה לשקר להם. אנחנו לא שומרים עליהם בשקרים שלנו, אלא רק מחוסר הנוחות שלנו. ברגע שנפסיק לשקר להם, אולי גם נפסיק לשקר לעצמנו. יש רק נושא אחד שבו מותר לשקר להם, אבל הוא כבר קיבל סעיף משלו (להלן, 4).
  4. אנחנו מראים להם כמה הם חשובים לנו. תיאורטית, זה דווקא חיובי. הבעיה היא שאנחנו כל כך להוטים להבהיר להם את רמת החשיבות שלהם בחיינו שמהר מאוד הם מבינים זאת ומנצלים אותנו בלי בושה, חרטה או קמצוץ של טאקט. כמו הבריון של הכיתה שתמיד יטפל לחלשלוש, כך גם הם, תמיד יטפלו אלינו כשיבינו שנעדיף לשפוך מרק רותח על מפשעתנו מאשר שלהם יכאב טיפה בלשון. ובהמשך ישיר:
  5. אנחנו חושבים שכדאי ורצוי להגן עליהם מכל דבר. וזה, רבותיי וגבירותיי, כנראה החמור מכל.

הנה דוגמה למס' 5 שתבהיר למה אני מתכוון: שקעים עם תריס פנימי שמגן מהתחשמלות. מה זה? זו מין חתיכת פלסטיק בתוך השקע שמתרוממת רק אם מכניסים לשני החורים פין. למה זה טוב? בחיי שאין לי מושג. האם אתם באמת רוצים שילד שחושב שזה רעיון חכם לתקוע מזלג בשקע יהיה ראש הממשלה יום אחד? אני הייתי ילד כזה! חטפתי חתיכת זץ. זה כאב. ממש. אבל למדתי. אבולוציה זה אדיר. למען האמת, בזכות האבולוציה בכלל גילינו את החשמל!
napאחת ההחלטות הקשות ביותר שהורה יכול לקבל היא לראות אותם נופלים. אני מבטיח לכם שהכאב הפיזי שלהם בעקבות הנפילה יעבור הרבה יותר מהר מהכאב הרגשי שלכם על שהנחתם לכך לקרות. הערך המוסף הוא שהכאב הפיזי שלהם יחנך אותם איך לא ליפול בשנית בעוד שחוסר הכאב הנפשי שלכם (בהנחה שתעצרו אותם מלפול) לא יתן להם כלום, אלא רק לכם…

לסיכום, נכון שילדינו הם נזר הבריאה ופאר היצירה, מוכשרים עד בלי די וחכמים הרבה מעל הממוצע, אבל בינינו, יש להם את הגנים שלנו. עם יד על הלב, כמה מוצלחים אנחנו? למי שחושב שמאוד, רק אזכיר שהגזע שלנו המציא את המכשיר שמצפצף כשלא שמים חגורת בטיחות ברכב ובלעדיו, כנראה שהיינו נוסעים ללא חגורה.

.

 

 

 

5 מחשבות על “חמש דרכים בהן אנו דופקים את הילדים שלנו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s