על תכנון מוקדם, עורבנים, בתולים וסופ"ש

לוגיסטיקה היא תחום מורכב מאוד. ההגדרה הבסיסית: "ניהול זרימת משאבים בין נקודת מוצא לנקודת יעד, לשם מילוי דרישות הלקוחות", האמת, כמו תמיד, טיפה יותר מעורפלת. מה שלא מספרים לכם על לוגיסטיקה זה שהמשאב החשוב והמסובך ביותר שהלוגיסטיקאי מזרים הוא אנשים. והם, כידוע, דבר מסובך מאין כמותו. הבחור ההוא לא זז בלי תדריך מסודר, הבחורה ההיא לא זזה בלי הבחור השלישי ואף אחד לא זז בלי קפה.

חופשה. קטנטונת. רק המניילנת ואנוכי

logisticsאתם יודעים איזה כאב ראש זה לארגן דבר כזה?!?
מקום לישון בו עם תריסים, או לפחות וילונות כדי שלא תיכנס שמש, מה לעשות, עם מי, מה לאכול, בכמה? ועוד לא דיברנו בכלל על הילדים!

למזלנו, היה מי שהתנדב לתת לנו דירה בת"א תמורת הזכות לשמור על הילדים בדירתנו שלנו (תודה לירי ומתן) – ככה הורגים שתי ציפורים באבן אחת. אז סגרנו לנו חדר בריחה (ההתמכרות האחרונה שלי) וקבענו עם עוד שני זוגות חברים שיגיעו ממודיעין. מסיבה לא ברורה הם גם רצו לאכול אחר כך, לכו תבינו. שיטוט קצר בגוגל ונמצאה מסעדה באזור.

מי צריך יותר מזה?

משוכה ראשונה: לספר לילדים

tell kids"היליה, מתוקה, אמא ואני נוסעים לת"א ביחד בסוף השבוע…"
דמעות, יבבות, בכי וכל הרפטואר של מלכת הדרמות השתחררו בבת אחת.
"…לירי ומתן יבואו להיות איתכם כאן" אני מצליח לפלוט בתקווה שהיא תבין אותי בין התייפחויותיה.
דממה.
הדמעות פוסקות וחיוך אדירים נמרח על פרצופה. "יש!!!!!! התגעגעתי אליהם. הם יקחו אותנו לקולנוע? ולהופעה? ולהחלקרח? ולקרקס? ולירח? ול…"
אני נמלט מהחדר, משאיר אותה ללהג לנפשה, מתוך הבנה ברורה שהנה הגענו לשלב בו לא אכפת לה מאתנו. מוזר. הייתי בטוח שייקח עוד קצת.

עובר לחדר של ליהו.
מתחמק, כרגיל, מהשוריקן שעף לכיווני בשנייה שהוא רואה אותי.
"ליהו, בסוף השבוע לירי ומתן יהיו איתכם…" אני מפיק לקחים ומתחיל מהשורה התחתונה "אנחנו נוסעים לת"א לבלות קצת."
הוא מסתכל עלי בחשדנות ושואל: "מתי אתה נוסע?"
"ביום שישי" אני עונה.
"יופי" הוא חוזר לעיסוקיו עד שאני רואה את האימה וההבנה בעיניו "אמא נוסעת איתך?" הוא שואל תוך שעיניו מתמלאות בדמעות והשפה התחתונה מתחילה לרטוט.
בתור מייצג נאמן של המין האבהי האמיץ אני בורח מהחדר תוך שאני פולט "כן" ומנסה להימלט ממטר הקללות, הצעצועים והדברים הכבדים (יחסית, הוא בעצמו בסך הכל 13 ק"ג) שעפים לכיווני.

מעולה. טיפלתי גם בזה ואפשר לצאת.

mockingjayמשוכה שנייה: יותר מדי זמן

הגענו לת"א בערך ארבע שעות לפני השעה הייעודה לחדר הבריחה. בדיוק מספיק כדי לראות סרט! החלטנו לבדוק את החלק האחרון של משחקי הרעב. החלטה לא רעה בכלל.
למרות שהסרט טיפה נמתח בסופו א-לה-שר הטבעות, בהחלט קיבלנו את מנות האקשן, דרמה, אסקפיזם וג'ניפר לורנס שלנו. למעשה, כל כך נהנתי שמיד מיהרתי לקרוא את הספר האחרון בטרילוגיה (שהחלטתי לוותר עליו מיד אחרי שהנחתי את השני). זו הייתה טעות. הספר נמתח אפילו יותר מהסרט. בעיקר כשאתה כבר יודע מה הולך לקרות.

בכל מקרה, משחק משובח מצד כולם ובראשם שלושת זוכי האוסקר: ג'ניפר לורנס, ג'וליאן מור ופיליפ סימור הופמן זצ"ל (שזה הסרט האחרון שלו אבל לא נראה לי שמישהו יזקוף זאת לרעתו). עד חצי השעה האחרונה העלילה אפילו מתקדמת בקצב סביר ומעניין והאפקטים אמנם לא רבים, אבל ממש ממש מוצלחים. לסיכום: רק למי שרוצה לדעת איך נגמר.
מילה רעה אחת: הטרילוגיה, בכללותה, משחקת הרבה על הסבלנות שלנו בלהבין מי הטובים ומי הרעים ואת זה אני דווקא אוהב. המסר, בסופו של דבר, הוא די מדכא. לא שדכאון הוא כזה מסר גרוע, רק חבל לי שהדור אליו מדבר הסרט יתייאש כל כך מהר. תנו להם כמה שנים של תמימות מטופשת לפני שמפילים עליהם את כל השטויות שעשינו לעולם.

משוכה שלישית: בתולים בחדר בריחה. שוב

virginגם הפעם לקחנו איתנו אנשים שזה להם חדר הבריחה הראשון. ארבעה מהם. החדר הנבחר נקרא פורטל Y והוא נמצא בסמטה אפלה בדרום ת"א, אבל זה לא מפחיד כמו שזה נשמע. המשחק מתחיל עוד לפני שמגיעים לחדר, במציאת המעלית שתוביל אליו, ובהצלחה לכולכם עם זה. אחרי כמה הבהרות הוכנסנו לחדר והתחלנו באטרף. החדר מתוחכם, מקבילי (כלומר אפשר לפתור חידות במקביל ואין צורך לפתור אותן לפי סדר מסויים) ופשוט כיף אדיר. נכנסו לקצב מצוין ובו כל אחד מנסה את כוחו בחידה ומחליפים כשמתייאשים. עבודת הצוות הייתה מושלמת ואפילו החמיאו לנו בסיום על כך. 34 דקות והיינו בחוץ ללא רמזים (השיא הוא 31 והסבירו לנו שרוב המתמודדים שוהים שם שעה) בהיי מטורף ומוכנים לעשות עוד חדר. מומלץ בחום למנוסים ולמתחילים כאחד. מבאס אותי שאי אפשר לעשות את החדר שוב, אבל מתנחם בכך שהצוות בונה עוד אחד.

אחרי זה הלכנו לאכול ב"רק בשר" בסלמה, מרחק הליכה קצרה. היה טעים, אבל די יקר. מצד שני, מלא יין ב25 ש"ח!

משוכה רביעית: מחסור בתוכניות

כל הגנים של הלוגיסטיקה שלי לא הועילו ולא הכנתי שום תוכנית לשבת בבוקר. מצד שני, הבוקר התחיל בסביבות 12 בצהריים…
אז חזרנו לישון עוד קצת ושבנו הביתה שמחים ומרוצים.
היה ממש כיף, זמן זוגי הוא חשוב ומשמעותי ולפי קבלת הפנים שזכינו לה בבית (היליה שאלה למה חזרנו כל כך מהר וליהו חיבק ונישק. את המניילנת) נראה שנוכל לעשות דברים דומים בקרוב שוב.

 

2 מחשבות על “על תכנון מוקדם, עורבנים, בתולים וסופ"ש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s