על יתומים, דיסני, דינוזאורים ומושבי אסלה לא שלמים

לא ברור לי מהו התסביך שיש לראשי דיסני עם הורים, אבל אני חושב שאפשר להיות בטוחים שמשהו לגמרי לא בסדר שם. כלומר, רוב מוחלט של הגיבורים שלהם יתומים לפחות מהורה אחד!
בל, קוואזימודו, אלאדין (גם יסמין), סימבה, לילו, פיטר פן, החבר'ה מפלונטר, אריאל, אנה ואלזה ועוד ועוד.
בשנת 1991 פיקסאר חברו לדיסני כדי להעשיר את עולם הסרטים המצויירים (ואת הכיסים של כמה אנשים), אבל מסתמן שגם שם לקו באותה המחלה: אנדי (צעצוע של סיפור), נמו ולינגוויני (רטטוי) הם חלק מהדוגמאות. היוצאת מן הכלל היא מרידה (אמיצה), אלא ששם אביה מנסה להרוג את אימה חצי מהסרט.

Who's your daddy?

who's your daddyלא יודע אם ידעתם, אבל גם סטאר וורז הוא בבעלות דיסני כיום, אחת הסאגות עם תסביך האב הגדול ביותר ביקום (הגלקסיה ההיא ממש רחוקה…). יש מצב שדיסני פשוט קונים את כל היתומים בעולם?

אני חושב שאפשר למרכז את כל הסיפור סביב אדם אחד: ג'ון לסטר. מי?!?
הבחור היה אנימטור בדיסני והיה הראשון שהבין את יתרונות האנימציה הממוחשבת. מכיוון שבדיסני היו מיושנים משהו, הוא פרש ועבר אל הצד האפל (החברה של ג'ורג' לוקאס) אי שם ב1984. שנתיים מאוחר יותר, סטיב ג'ובס קנה את המחלקה בה עבד לסטר (מחלקת האפקטים הממוחשבים) והקים ממנה את פיקסאר. אתם קולטים אילו שמות הסתובבו סביבו?!?

אחרי שפיקסאר עלו לגדולה (בעזרת מערכת ההפצה המוצלחת של דיסני) הם נקנו במלואם ע"י דיסני ב2006. שלוש שנים מאוחר יותר גם מארוול נרכשה והצטרפה לחגיגה. הפיכת דיסני למעצמת הקולנוע שהיא כיום הושלמה ב2012 כשדיסני קנו את החברה של ג'ורג' לוקאס ואז לסטר התאחד עם החבר'ה הישנים שלו, אבל פיקסאר גם נתקעו עם ההפקה הארוכה ביותר שלהם.

Star Wars?

too many chiefsהמהלך הראשון של דיסני היה להכריז על המשך סדרת סרטי סטאר וורז. יש!!!
אבל לא לשם כך התכנסנו…
אחת הבעיות כשיש כל כך הרבה מפיקים שמסתובבים חופשי באולפנים היא שיש יותר מדי הורים לאותו פרוייקט והוא עובר מלא שינויים עד שהוא מגיע למסך הגדול (ואולי זה מסביר את חיבת התסריטאים ליתומים). משום מה, אף אחד מההורים הללו לא עצר את הסרט האחרון שפיקסאר ודיסני הוציאו.

לראשונה אי פעם, פיקסאר הוציאה שני סרטים בשנה אחת. הראשון היה "הקול בראש" (Inside out) הממש ממש טוב, גם אם רובו עובר לילדים הרבה מעל הראש, אבל גם עליו אני לא מתכוון להרחיב. בחיי שאני לא מבין למה הם לא עצרו שם והמשיכו לסרט השני, שכלל את הנ"ל: ההפקה נעצרה מספר פעמים, מלחין פס הקול הוחלף, תאריך ההפצה נדחה שלוש פעמים, שחקנים הוחלפו, התסריטאים שינו את העלילה מקצה לקצה והחליפו את הבמאי. אם זה מה שיצא להם בסוף, אני מקווה שישארו עם סרט אחד בשנה.

הדינוזאור הטוב

good dinosaurמה היה קורה אילו הדינוזאורים לא היו נכחדים? זו השאלה שהסרט מתחיל בה ואז עונה לעצמו: בני האדם היו הופכים להיות ידידיהם הטובים ביותר של הדינוזאורים.

די בתחילת הסרט, הגיבור מאבד את אביו (באופן מפתיע, לא צפוי והרבה יותר מדי דומה למלך האריות) ואין עין יבשה בקהל. אני מניח שבהקרנות הנסיון הבינו שזה הרגש שהם רוצים להוציא מהצופים, אחרת אין לי הסבר לכמות הטרגדיות שמתרחשות בסרט הזה. באמת. אסון רודף אסון ולא ברור למה הגיבור, זה שהילדים שלנו אמורים להזדהות עמו, להתבגר איתו במסע שלו וללמוד ממנו איך להתגבר על הפחד, לא קופץ כבר מאיזה צוק וגואל את עצמו (ואותנו) מתלאותיו.

החלק הכי טוב בסרט

החלק הכי טוב בסרט

בחלקים נרחבים מהסרט ליהו כיסה את עיניו כי חשש מהעומד לקרות (חוץ מהקטע עם האבא. אחרי הסרט הוא שאל אם אני רוצה ללכת לטייל איתו בואדי. פה חשדתי) וגם היליה הייתה מודאגת לא פחות. האנימציה מדהימה ויש ציורים של הטבע שנראים כמו משהו מנשיונל גיאוגרפיק ולא מסרט מצוייר. מעבר לכך, יש עשרים דקות ממש מעולות בהן הסרט הופך למערבון (בגרסה האנגלית סם אליוט מדובב את אחת הדמויות שמופיעה בדקות אלו. אני מוכן ללכת שוב לראות את הסרט, הפעם בגרסת המקור, רק בשביל זה) עם מסרים גאוניים, דמות נשית מוצלחת, הסתכלות בתוך הקנקן ופמיניזם ("אתה נכנס לבועה האישית שלי!"). מצאתי את עצמי תוהה למה הם לא נשארו עם קו העלילה ההוא עד סוף הסרט אבל דיסני והכל וחייבים לפתור את הבעיה העיקרית של הגיבור.

לסיכום, אל תמהרו לראות את הסרט עם הילדים. אתם עלולים לא לסבול בו, אבל גם לא ממש להרוויח משהו.

ליהו צריך לשירותים

toiletאחרי הסרט, ישבנו לאכול משהו בדוכני המזון בקניון. ליהו, מושפע מהדמות האנושית בסרט, לא הפסיק ליילל כמו זאב לירח. זה היה מצחיק עד שכבר לא (בערך חמש דקות). באמצע האוכל הוא הכריז שהוא צריך לשירותים. מספר 2. הוא פנה למניילנת שתעזור לו, כי מבחינתו אני סתם תפאורה, אבל אנחנו החליטה שעכשיו תורי.

לקחתי אותו לשירותים הציבוריים, נכנסנו לאחד התאים ואז החלה הסאגה:
"לא רוצה לשבת כאן! זה לא שלם"
לא עזרו כל תחנוניי, בקשותי או העובדה שעטפתי את כל האסלה בנייר טואלט. הילד לא מוכן להתיישב. הוא גם לא מוכן שאחזיק אותו באוויר מעל האסלה. אחרי הויכוחים החריגים הללו, שבטוח נשמעו מוזר לאנשים מחוץ לתא, הבנתי לבסוף מה הבעיה. מושב האסלה היה מאלו עם הפתח בחזית (אני מניח כדי שהגברים לא יטפטפו על הפלסטיק או משהו כזה), כלומר לא שלם.

יצאתי החוצה מובס ואמרתי למניילנת שתיקח אותו לשירותי הנשים, אבל היא אמרה שכבר הייתה שם עם היליה ואלו אותם מושבים. כבר רציתי לשלוף את הניילון הנצמד, אבל החלטתי לנסות עוד דבר אחד אחרון.

פרצוף ה"תעזרו לי"

rogerנשאתי אותו בחזרה אל בית הקולנוע תוך שאני שומר על החזות המיואשת, העייפה והמדוכאת שלי (די קל, למען האמת. כבר התרגלתי. בעיקר כשאני עם ליהו) והתחננתי בפני השומרת שתתיר לנו להשתמש בשירותים ששם.

זה עבד!

נכנסנו לתא, ליהו בדחיפות מסויימת ואני עם חיוך מאושר שלא ברור איך מי שראה אותי לא קרא לרווחה, התארגנו עם כל נייר הטואלט והבלאגן וליהו התיישב על כס המלוכה.

"אבא, בעצם אני לא צריך…"

1:0 לניילון הנצמד.

אם אתם עוברים ליד שירותי הקולנוע ושומעים יללות מאחד התאים, אתם מוזמנים לשחרר אותו ולקחת אותו הביתה. רק אל תתפתו ללכת איתו לואדי לכשיציע.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s