7 הכללים להורה המלווה

הורים, מעצם הגדרתם, הם יצור די מפוחד. אנחנו מפחדים מהכל: חם/קר להם? ברח להם? הם מתנדנדים על הכסא? כל הדברים הללו ישלחו את הלב שלנו לשיטוט קצר ברחבי הגפיים התחתונות. אחד הדברים שאפילו יותר מדאיגים אותנו הוא טלפון מהגן. כשהטלפון מראה שהגננת מתקשרת, כדאי מאוד שהשורה הראשונה שלה תהיה: "אל תדאגו, הכל בסדר, אני רק מתקשרת לעדכן/לדווח/לבקש משהו", אחרת יסוד סביר להניח שהקול שהיא תשמע בחזרה יהיה ה thump של הראש שלי פוגע ברצפה.

איך מלווים טיול?

אבא, אתה בטוח שצריך את כל זה?!? המורה אמרה שחוזרים בצהריים!

אבא, אתה בטוח שצריך את כל זה?!? המורה אמרה שחוזרים בצהריים!

ועדיין, רובנו מפחדים הרבה יותר מהמיילים שמחפשים מתנדבים לועד ההורים, לריכוז איזה אירוע חברתי ובראש הרשימה ניצבת לה בודדה הדרישה להורים מלווים לטיולים של בית הספר. אנחנו נזכרים אחורה בכל ההורים שליוו תמיד את טיולי בית הספר שלנו, בקרבין המגוחך (טווח יעיל: ארבעים מטר, אם אתה זורק מספיק חזק), בחוסר היכולת שלהם לספור 30 ילדים (תפסיקו לזוז, אמרתי!) ובחוסר האופנתיות המשווע שלהם (מכנסי 3/4? באמת?!? הם לא יודעים שהיום כולם הולכים עם 7/8?!?!?) ומתפללים שמישהו אחר ירים את הכפפה.

מכיוון שהבלוג שאתם קוראים דיווח מזמן על נכונותו להקריב אותי על מזבח המדע, התנדבתי ללוות טיול אחד שכזה. ארזתי כמות נכבדת של ניילון נצמד (זו כיתה גדולה) והרי הרשמים, מנוסחים בצורת חוקים פשוטים וברורים, שלא תסתבכו:

  1. ככה נראה כיף

    ככה נראה כיף

    הציפור משכימת הקום זוכה בתולעת. או משהו כזה. התנדבו לטיול הראשון האפשרי מבחינתכם. קודם כל, ככה לא יציקו לכם  להצטרף לטיולים העתידיים. שנית, הילדים מתבגרים ויש מצב שבכלל לא יתנו לכם להצטרף לטיול הבא מחמת הבושה (נצלו את זה שהם עדיין רוצים לשהות במחיצתכם. זה לא יימשך עוד הרבה זמן). ושלישית, אין כמו הרגשת הגאווה כשזורקים לחלל האוויר: "בשבוע שעבר ליוויתי את הכיתה של הילדה…" בעת שיחת חולין כשמחכים לאיסוף הילדים. שלא לדבר על העליונות שתרגישו כלפי שאר ההורים הפחות מעורבים.

  2. חלוקת אחריות. בדרך כלל יש שני הורים מלווים בטיול למרות שאין עבודה לשניהם. מיצאו דברים לעשות או שהמורים ימצאו לכם. בדיוק כמו עם התלמידים שלהם, קשה להם לראות אתכם יושבים ביחד בספסל האחורי ומרכלים. טיפ: להישאר מאחורה ולראות שלא שכחו כלום באוטובוס הוא אחלה תפקיד. המניילנת התפקעה מצחוק כשאמרתי לה שזה מה שעשיתי עקב כישורי המוכחים באיתור בבית.
  3. countהתאמנו בספירה. ברצינות. תגברו את שעות רחוב סומסום שלכם או משהו. הדבר היחיד שאשכרה יבקשו מכם לעשות יהיה זה וחבל שתפשלו בו. אבא של ישראל זכור לי במיוחד מהילדות כי כל פעם שהוא הגיע לספסל שלי באוטובוס הייתי זורק סתם מספרים לאוויר כדי לראות אותו חוטף קריזה, מקלל ברוסית וחוזר לקדמת האוטובוס להתחיל מהתחלה. החברים שלי מאוד אהבו את זה. ההורה המלווה השני בטיול שליוויתי? קצת פחות. האלטרנטיבה היא, כמובן, ניילון נצמד (כן. 30:0 לניילון)
  4. גם בטירונות הייתי פק"ל מים

    גם בטירונות הייתי פק"ל מים

    טירונות? זוכרים? בדיוק כמו שם גם כאן יצפו מכם לסחוב משקלים למרחקים ארוכים רק שכאן הם ילוו בברברת בלתי נגמרת מצד הילדים. טיפ: המים עדיפים כי: א. הם נגמרים במהלך הטיול (בעיקר אם אתם מעודדים אותם לשתות כל הזמן) וב. תיק העזרה הראשונה אשכרה דורש מכם להיראות כאילו אתם מבינים משהו בנושא ולהגיע לכל "מקרה חירום" במהירות כשכולנו יודעים שהדבר היחיד שירפא את הילד (החל מסתם שריר תפוס ועד קטיעה) הוא פלסטר. עכשיו תנחשו מה אין בתיק.

  5. המטרה מקדשת את האמצעים. אל תתפתו להגיד שלא מתאים עכשיו ולחץ בעבודה ואין ימי חופש והשמיים עקומים. מהרו והבטיחו את מקומכם בטיול הבא. כמו מילואים, זה אף פעם לא הזמן המתאים ותאמינו לי שתהנו מהטיול הרבה יותר ממה שתחשבו. לבלות עם הילד בסביבה הטבעית שלו ולראות את הדינמיקה החברתית שלו ילמד אתכם הרבה יותר מאשר סיפורי האלף לילה ולילה שהוא חולק איתכם בארוחת הערב.
  6. 20160216_100207התוכן לא מקדש את האמצעים. הטיול הנ"ל היה למחלבה כלשהי. לא רוצה לציין איזו כדי לא לתת להם עוד פירסום מעבר למה שדחפו לילדי הכיתה במהלך הטיול. זה היה נורא. הרגשתי כאילו אנחנו בערוץ 2 שכל מטרתנו היא להפוך את הילדים לצרכני חלב. אם הייתי טבעוני הייתי מתבייש, שלא לדבר על ההצגה עם הבובות החמודות של הפרות ששרות להנאתן ברפת. אם בית הספר שילם על כסף על הטיול, הרי שזה ביזיון. אם הטיול בחינם, אז הוא היה צריך להיות מלווה באזהרה להורים שהילדים שלהם יחזרו מורעלים והדרך היחידה שאני מוכן לקבל את החוצפה הזו היא אם המחלבה שילמה לבית הספר על כך. כי אם כבר פרסומות, אז לפחות להיות בצד המרוויח.
  7. איך שומרים על ילדים? תיאורטית, תפקידכם כהורים מלווים הוא למצוא נקודות תורפה בהן הילדים עלולים להיפצע ולהתריע על כך, אולי אפילו לעמוד כחוצץ בין התלמידים למפגע. להתנהג עם ילדי כל הכיתה כאילו היו ילדיכם. מצד שני, אני דוגל בכך שצריך לתת להם ליפול, אחרת איך ילמדו? יש מצב שלא יקראו לי יותר.

אני חושב שהסיפור הבא ממחיש למה אתם בכלל לא צריכים להקשיב לי ולשבעת הכללים שלי:
האגדה מספרת על שני חברים, שניהם בגילאי ה30, לכל אחד מהם שלושה ילדים, לאחד רק בנים ולשני רק בנות. החבר שזכה לגדל רק בנות מבקש מהשני איזה טיפ של אלופים לגבי ייצור זכרים, אז השני אומר לו: "תשמע, כשאתה מגיע הביתה, תדליק נרות, שים מוזיקה של מרווין גיי ותפזר עלי ורדים על המיטה. כשאשתך מגיעה הביתה, תעשה לה אמבטיה חמה עם מלחים וכשהיא יוצאת תעסה אותה עם שמנים ארומטיים , תשכיב אותה על המיטה ואז…"
"ואז מה?!?" קורא הראשון.
"ואז תקרא לי!" אומר השני.

2 מחשבות על “7 הכללים להורה המלווה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s