יש לי אישור (ל)רפואי!

שנתיים לבלוג.
שנתיים בהן היליה הפכה מאישה קטנה לאישה קצת יותר גדולה בכיתה א', מה שאומר מלא שיעורי בית ושעדיין אין לי מושג למה צריך קובוץ ושורוק. שנתיים בהן ליהו הפך מילדון מברבר לילד מדבר שלא שותק ומפליל אותי בכל הזדמנות. שנתיים בהן פסטה הצטרפה אלינו (כאילו, כשהיא לא בורחת), עברנו לא מעט חוויות והמון ניילון נצמד.

בפוסט השנה לבלוג, נתתי כמה טיפים להורות מוצלחת ואיך לא להשתמש בניילון נצמד. הפורמט הפעם טיפה שונה, אבל אני בטוח שיש כאן איזה מסר. לא סגור על מהו, אבל יש. כנראה.

אנשים טובים באמצע הדרך

good peopleניילון נצמד הוכיח עצמו כיעיל בלא מעט מקרים וגם הניסוי הנוסף שמתרוצץ כאן (בעזרתה האדיבה של פסטה: האם מה שעובד על כלבים עובד גם על ילדים ולהיפך?) זכה למידה שווה של אישושים והפרכות. את רוב ההשראה אני סופג מדברים שעוברים עלינו ביום יום. החל משלישי של אבא ועד קמפינגים הזויים.

הרבה אנשים, אחרי שהם מבלים קצת זמן במחיצתנו, מופתעים למצוא אחר כך, כאן על גבי המרשתת, את סיפורם (בדרך כלל גרסה קצת מעוותת שלו…) שזור בסיפורנו. כנראה בגלל זה יש לנו פחות ופחות חברים. אבל זהו מחיר פעוט לשלם על הניסוי החברתי שהוא הבלוג הזה.

מעבר למניילנת, יש עוד אישה יקרה אחת שהשפיעה רבות על חיינו. שמה ד"ר הילה והיא רופאת המשפחה שלנו כבר יותר משנה. מעבר לעובדה שהיא מכירה את היליה וליהו הרבה יותר טוב ממני, היא גם הרבה יותר טובה איתם ממני. חוץ מהפעם ההיא שהגעתי אליה עם ליהו שהיה נגוע בדלקת עיניים קשה ומדבקת.

הרומן שלנו עם הרופאה

אמרתי לך שהוא אוכל מגנטים מהמקרר!

אמרתי לך שהוא אוכל מגנטים מהמקרר!

מכיוון שהיא נאותה לראות אותנו "בין התורים" זה היה בסביבות שבע בערב וליהו היה כבר במצב "כפית" מתקדם. הוא צחק מכל דבר ועשה שמות בכל הצעצועים שיש לה בקליניקה. היא כבר הודיעה לי שהיא הולכת לחטא הכל אחרי שנלך, רק שאז הוא הגיע לקופסה של המקלות האלו שבודקים איתם את הגרון, שלף ממנה מקל אחד ושיחק איתו בהנאה.

כמה שד"ר הילה הצטערה שהגנים האחראיים על הסדר של הילד הגיעו מהמניילנת ולא ממני. ברגע שהשתעמם מהמקל הוא החזיר אותו לקופסה. עכשיו לא היה לנו מושג איזה מקל נגוע והיה צורך לזרוק את הכל…

כאמור, למעט המקרה הזה, היא מאוד מחבבת את ליהו (כמו כל אישה שפוגשת אותו) וחולקת עם המניילנת את הדאגה לגבי משקלו. הדאגה הזו באה לידי ביטוי בהרבה בדיקות אותן אנו עורכים לו ומכיוון שלמניילנת אין הרבה בעיות להקריב אותי, אני זוכה לקחת אותו לבדיקות הדם שלו.

הו, האימה!

Why are we not funding this?!?

Why are we not funding this?!?

פעם, המניילנת פתרה את כל נושא המזרקים בקלות וביעילות. כשאני ניסיתי לעשות את אותו הטריק, זה לא עבד. אני חושב שזה קשור לעובדה שליהו התחיל לאהוב אותי יותר מבדרך כלל.

הייתי שמח לטעון שהאהבה שהוא רוחש אלי היא בזכות אבהותי המושלמת, הטוב שאני מרעיף עליו או אפילו סתם מזימה זדונית לתפוס אותי לא מוכן, אבל אני חושב שהוא מבין שיש לו הרבה יותר שימוש בי כשאני בין החיים. אחרת מי ירים אותו על הידיים כשהוא מתפנק?

הערכה נוספת היא שהוא מבין שאם אמות, לא יהיה לו במי להתעלל.

בכל מקרה, כל בדיקת דם זה אותו סיפור: מדברים על זה ערב לפני, בבוקר כשקמים, בדרך למרפאה וברגע שהאחות מוציאה את המחט הוא נאחז בעקשנות בכל מה שסביבו תוך שאגות "לא, לא, לא!!!!". אני תופס אותו בייאוש ובחוזקה, נותן מבט מתנצל באחות ומסמן לה עם הראש להתחיל כבר.

כשליהו מבין שאין ברירה הוא עובר לכלי היחיד שנשאר לו. "אמא…אמא…אמא…" הוא מייבב חלושות והופך את הלב שלי לגוש מקווצץ'. אני מרגיש כל כך רע עם עצמי ומנסה להשאיר איזו תזכורת מנטלית בראשי לד"ר הילה ולמניילנת שבפעם הבאה הן לוקחות אותו לסיוט הזה.

הפתרון לכל דבר, כבר אמרנו?

עוד....טיפה....ואני...שם

עוד….טיפה….ואני…שם

כמובן ששכחתי מכל הסיפור עד הפעם הבאה שהיינו אצל ד"ר הילה, אבל למזלי היא הרבה יותר חכמה ממני:
"אני חושבת שכל הבדיקות האלו עלולות להציק לליהו…" היא אומרת לי.
"כן! אבל עזבי את ליהו, הן מציקות לי!"
"אני רושמת לך את המשחה המאלחשת הזו וככה לא יכאב לו."

אחרי שהיא הסבירה לי איך משתמשים במשחה, לא הצלחתי לדבר. עמדתי מולה קפוא, בהלם ומאושר כמו ילד קטן שהרגע גילה שאם גוררים כיסא אפשר להגיע לארון הממתקים.

הגיע היום הגדול, מילאתי אחר הוראותיה בקפדנות (יתרה, בהתחשב במעשי) והגענו למרפאה בשעה הנקובה. המשחה המאלחשת עבדה פלאים, ליהו לא הרגיש דבר ונראה כאילו הפחד ממחטים חלף כלא היה. אבל הייבבות החלושות לאמא נותרו בעינן. נדמה שהוא לא מפספס הזדמנות להתעמר בי.

מהו הקסם אתם שואלים?
ובכן, כדי שהמשחה תשפיע במלואה, אחרי שמורחים אותה על האזור הפנימי במרפקים, יש לניילן את האיבר המדובר.

אני לא מאמין שד"ר הילה אישרה לו את זה

אני לא מאמין שד"ר הילה אישרה לו את זה

לידיעתכם, הניסוי החברתי הרגע קיבל תפנית רפואית! מקווה להיות כאן גם בשנה הבאה ולעדכן איך הולך…

 

 

3 מחשבות על “יש לי אישור (ל)רפואי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s