אחותך בגבס

היה היה פעם חתול. כמו כל החתולים, הוא פחד ממים, כלבים, קרני לייזר ודברים שזזים באופן מעורר חשד. שלא כמו כל החתולים, היה לו זנב ארוך במיוחד. החתול היה גאה בזנב שלו והשתדל להתהדר בו כמה שיותר, בעיקר ע"י תחיבת ישבנו לפרצופם של אנשים שנאותו ללטף אותו. אבל הזנב המדובר גם הוסיף לחתול פחד שלא היה לשאר החתולים, פחד מחדר מלא בכסאות נדנדה.

כל הפחדים כולם

מה זאת אומרת סופרמן ניצח?!?!?

מה זאת אומרת סופרמן ניצח?!?!?

כולנו מפחדים ממשהו. אני, לדוגמה, מאוד פחדתי מהביקור של אחי בארץ. לא ראיתי אותו 8 שנים (הוא הספיק להתחתן ולגדל שני ילדים מקסימים – שאת אמא שלהם ואותם מעולם לא פגשתי) וכשנקבע שהוא ומשפחתו יבואו לביקור בארץ התרגשתי מאוד. איך "מחזירים לפסים" מערכת יחסים שכזו?

המניילנת פחדה שאשקע כולי בביקור ואשכח ממנה, היליה פחדה שלא תסתדר עם האנגלית של בני דודיה וליהו פחד שיקחו לו את הצעצועים. כולנו התמודדנו עם הפחדים שלנו. חלקנו ניצחנו והשאר הפסידו.

אני גיליתי מחדש את אחי וזה היה תענוג, היליה למדה שאפשר להסתדר למרות מחסום השפה והמניילנת וליהו נאלצו להתעמת עם הפחדים שלהם כי אכן נעלמתי ובני הדודים התגלו כאלופי חדרי בריחה בעצמם (כל חדר שנכנסו אליו הם בדקו מה מחובר לרצפה, האם אפשר לנתק אותו והאם אפשר לחבר אותו במקום אחר) למרות רוחם של הצעצועים של ליהו.

הדבר הכי מפחיד בעולם

רואים? ככה מכינים מלפפון חשמלי

רואים? ככה מכינים מלפפון חשמלי

יום חמישי, המנגל דולק, אחי מנפנף, היליה באיזו יומולדת ביישוב, האחיינים שלי משחקים את גירסת האקסטרים של חי-צומח-דומם (הרגל של הכסא מתפרקת? והעציץ? והאוזן של פסטה?) וליהו זועף באיזו פינה, מגן על מה שנשאר מצעצועיו. אני משתדל להשיג איזה יתרון אלכוהולי על כולם ואז זה:

-"הלו, אבא של היליה?"
-"כן…" אני עונה בחשש.
-"היליה קיבלה מכה ברגל ועכשיו היא בוכה. זה נראה לא כל כך טוב…"
-"אני מיד מגיע"

כשהגעתי לאתר התאונה, התנתקתי רגשית כדי לתת לכל שעות הצפייה שלי בCSI להשתלט (וגאס הכי טוב ותסתמו כבר). מצאתי את היליה תוך שנייה ורבע. יש מצב שזה בזכות שכל הילדים פינו לי דרך והצביעו לכיוונה כאילו היא אם הדרקונים. היא נראתה יותר מעוניינת באטרקציית היומולדת מאשר ברגל שלה, וטוב שכך, שכן הקרסול שלה היה בגודל של כדור טניס.

נלחמתי בתחושת הקבס בגרוני למראה רגלה, ליטפתי והרגעתי כמצופה ממני והרמתי אותה לחיבוק מנחם. המארחת פנתה אלי בהתנצלות ואמרה שלא ראתה מה קרה. שאר האורחים התרוצצו סביבנו וזרקו תיאורי מקרה. מהבליל הצלחתי להבין שהיא נפלה בטרמפולינה. או שנפלו עליה בטרמפולינה. או שהיא נפלה מהטרמפולינה. או שנפלו עליה אחרי שנפלה מהטרמפולינה. או שחייזרים. לא ברור. בכל מקרה, כנראה שהייתה מעורבת שם מלכת התאונות.

מכל מטפליי השכלתי

אין על תשבצים

אין על תשבצים. וסבא.

התנדנדתי לחברה של המשפחה (ליאור, רופאה במיון ילדים) ספק מהאלכוהול, ספק מהעובדה שבפעם האחרונה שסחבתי 20 ק"ג למרחק כזה הייתי בן 18. ורזה ב(לפחות) 15 ק"ג. ובכושר. היא בחנה את הפציעה והודיעה שזה כמעט בטוח נקע, אבל שווה ללכת לבדוק. ישלחו אותנו לצילום בכל מקרה.

סבא התנדב להסיע אותנו למיון ושם קרה בדיוק מה שאמרה ליאור. כלומר מלבד התקף הלב שעברתי כשהגענו לשם והורדתי ממנה את השמיכה כדי לגלות שהקרסול שלה תפח לממדי כדוריד. האורטופד שבדק אותה לא התרשם. טכנאי הרנטגן דווקא כן. "בטוח שבר" הוא אמר כשהסתכל על מה שפעם היה הרגל של הילדה שלי ועכשיו נראה כמו משהו מסרט של טים ברטון.

אם יש מישהו שאתם רוצים להאמין לו בעולם הרפואה, הרי שאלו הטכנאים. דיווחתי למניילנת שאנחנו בדרך להחלמה ארוכה ושאני חוזה המון ניילון נצמד בעתיד הילדה (למקלחות, לזוז היא גם ככה לא יכולה). שעשעתי את היליה כמיטב יכולתי בזמן הצילומים (אמא! אבא עשה כאילו הוא יורד במדרגות!) דרך החלון וכשהסתיימו הצילומים הטכנאי חזר בו מהצהרתו. גם כן, הטכנאים האלה.

הרופא בדק את התמונות, קבע שמדובר בסך הכל בנקע חמור, אין לדרוך על הרגל ויש צורך בגבס. האמת? שמחתי. גבס זו חוויה אדירה. לומדים להתנהג כמוגבלים, כולם כותבים עליו וניילון נצמד בכל מקלחת!

הסתבר שזה לא בדיוק המצב. חבשו לה את הרגל בגבס פלסטי חסין למים. מילא הניילון הנצמד, אבל אי אפשר לכתוב על הדבר הזה! הרופאים האלה הורסים את הילדות שלה! מה גם שהיא לא מפסיקה להתפנק ואני צריך לסחוב אותה לכל מקום!

פתרונות

crapבמהלך כל האירועים הללו לא חדלתי להתכתב עם המארחת שבביתה היליה נפצעה. היא הייתה מאוד מודאגת ולא הפסיקה להתנצל. אני יכול להבין אותה, ילדים של אחרים זו דאגה לא קטנה. מצד שני, ילדים נופלים. מלא. אני חושב שזה בגלל שהם טיפה סתומים וזה שגם אני מועד לא מעט רק מאשש את הטענה הזו.

זה גם מה שאמרתי לה והמשכתי להבהיר שהכל בסדר ואני לא כועס על דבר (מלבד אחר הצהריים של שיכרות שהתבזבז לו). היא מצידה הציעה לשמור על היליה בימים בהם לא תלך לבית הספר. אני לא מתכוון לנצל את ההצעה הזו. לפחות לא בקרוב. אולי עוד כמה חודשים, אם נתקע…

לכל נושא הסחיבה לא יכולתי להיכנע, אז שכרנו לה קביים. בהתחלה היליה נלחצה קצת, אבל מהר מאוד השתלטה על כל מה שכרוך בנושא. בעיקר הפרצוף האומלל.

המשכנו לחגוג עם אחי ומשפחתו את הביקור, על הדרך גם יומולדת לליהו שהתחבא בצל הגבס של אחותו, עד ששלחנו אותם בחזרה לאמריקה (עם כמה טיפים לטיסה) והכל חזר על מקומו בשלום. מלבד הקריאות של היליה שיביאו לה את המים, הכרית, הקביים או כל דבר אחר שהיא השאירה (יש מצב שבכוונה) מחוץ להישג ידה.

מסקנות

היליה יותר חמודה

היליה יותר חמודה

  1. אלכוהול טוב כמעט כמו ניילון נצמד.
  2. ילדים נופלים, השאלה היא איך מנצלים את זה לטובתנו.
  3. משפחה זה אחלה. בלי ציניות. טוב, אולי קצת.
  4. ליהו, אחותך בגבס. (תמיד רציתי להגיד את זה)

3 מחשבות על “אחותך בגבס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s