10 סרטים ש(כמעט)חשוב לראות (רשומה 4 מתוך 5)

"החטאתי מעל 9000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק…ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי." (מייקל ג'ורדן)

בתקופת המלחמה הקרה רוסיה וארה"ב שלחו את קבוצות ההוקי שלהן לתחרות, מכיוון שאינטרנט לא היה הקבוצה הסובייטית נאלצה לספר על הפסדה במברק וזה מה שכתבו: " אנחנו הגענו למקום שני. האמריקאים מקום אחד לפני האחרון."

משהו מיוחד

אבל למה את אמא של במבי?!?

אבל למה את אמא של במבי?!?

הבה נדבר רגע על המילה "כמעט". כמו נבחרת ההוקי מרוסיה המילה הזו טומנת בחובה כישלון, מה שאי אפשר להגיד על ג'ורדן. האם כמעט להצליח זה כל כך נורא? האם ההשתתפות במאורע רחב היקף ואפי (כמו, נגיד, רשימת הסרטים המומלצים שלי) היא חובה? או שמספיק רק להיכנס לרשימה לפני הצמצומים?

כל הסרטים ברשומה הנוכחית, ואני מניח ששמעתם על כולם, הם סרטים מעולים. באמת. אחד אחד. אם הייתי משוטט באחד מערוצי הסרטים ונתקל במי מהם, הייתי עוצר וצופה בו.

אבל (מספר 1), אין לי ערוץ סרטים בבית, ואבל (מספר 2) לא הייתי מחפש אותם במיוחד (כמו שאר הסרטים ברשימה). מצד שני, לכל אחד מהסרטים הללו יש סיבה מיוחדת שבשמה נכנס לפנתיאון הסרטים האישי שלי ואני ממליץ עליו, פשוט אין שום חובת צפייה. אולי אחרי שתצפו בכל שאר הסרטים ברשימה.

רשומה רביעית: עשרה סרטים שהיו ברשימה

  • fifthהאלמנט החמישי. איזה פיצוץ של סרט! אבל למה הוא מתחיל כל כך לאט?!? אחד הסרטים הויזואליים ביותר שבסון עבד על התסריט שלו עוד בנערותו. לא סתם שם החיבה של הילדה שלי הוא לילו. דרמה המבוססת על אכזריות המין האנושי, אקשן משובח (שמגיע באיחור, אבל מפצה), הומור פסיכוטי באדיבות כריס טאקר (התפקיד היחיד שלו ששווה משהו) ואחד ברוס וויליס שעושה את מה שהוא עושה תמיד. ספיישל: גארי אולדמן ואיאן הולם בדיון תיאולוגי על רוע, כאוס ותלות האדם בטכנולוגיה.
  • פארק היורה. כן, שפילברג הגיע רק עכשיו. עד לא מזמן הוא היה נכנס לרשימת הבמאים, אבל בחור לא טיפש שפגשתי באינטרנט הוכיח לי ששפילברג הוא יותר איש שיווק מאשר במאי. מצד שני, הסרט הזה הוא פסגת היצירה שלו אפילו יותר מאי.טי. ואחראי באופן בלעדי למהפכת הדינוזאורים שתקפה את העולם. חבל רק שעשו את הסרט הזה יותר טוב לאחרונהספיישל (בזה יש לי שניים): סמואל ל. ג'קסון וילד קטפולטה אנושית מגדר חשמלית.
  • aceאייס ונטורה. שניהם. הסרט הראשון היה מצחיק. אין ויכוח. בפעם הראשונה שראיתי את השני, התבאסתי. לא מצחיק. בצפייה שנייה (ושלישית ורביעית) לא הפסקתי להתגלגל מצחוק. ג'ים קארי הוא קומיקאי מוכשר וכשהתסריט והבמאי נותנים לו להשתולל אין ברירה אלא להיכנע לטמטום. ספיישל: בראשון, "פינקל הוא איינהורן!!!!!" ובשני, הסצנה עם לידת הקרנף היא אולי הדבר הכי מצחיק שנעשה בקולנוע אי פעם.
  • מכסחי השדים. רק הראשון הפעם. הסרט שהוכיח שחנונים הם מגניבים. שלושה דוקטורים ופועל שחור (הבנתם? אין, אני קורע) מתגייסים להציל את ניו יורק מרוחות רפאים. זה הרבה פחות מטופש ממה שזה נשמע. בעצם, זה מטופש בדיוק כמו שזה נשמע ועדיין מהנה ברמות. בקרוב על המסכים בגרסת האסטרוגן. ספיישל: ביל מאריי מסרב להצעה מגונה ממה שזה לא יהיה בתוך סיגורני וויבר.
  • חומות של תקווה. הברקה תרגומית כי שושנק נראה כמו קללה בגאלית. הסרט הראשון שדרבונט עשה עפ"י ספר של סטיבן קינג, היה כשלון בקופות והצלחה בלתי ניתנת לתיאור בוידאו. אגב, אין הרבה קשר בין הספר לסרט…
    אסיר לבן ודי נחנח מגיע לכלא, מתחבר עם הכושי שידו בכל (מורגן פרימן, שגם מספר את הסיפור והפך לפסקול האולטימטיבי של חיינו מאז) והופך לרואה החשבון של כל המתקן, אסירים וסוהרים כאחד. תקבלו תובנות בשקל על החיים, על זמן ועל חופש וכמה סצנות מעולות על חיי הכלא שכיום נראות תלושות מהמציאות. אבל אל תתנו למעריץ של סטיבן קינג לבאס לכם את הסרט. הוא ממש טוב. ספיישל: איך להתחמק ממתן טובות הנאה מיניות בכלא בעזרת הגיון. לא היה עובד באוז, אבל מגניב. אה, ותוכנית הבריחה המתפרשת על פני שלושה עשורים, אל תשכחו את זה.
  • forrestפורסט גאמפ. ההיסטוריה האמריקאית מנקודת מבטו ובהשתתפותו של איש מיוחד מאוד. ובמיוחד אני מתכוון מפגר. נקודה שלילית במיוחד לסרט על כל הפרסים שגנב לספרות זולה. מוצלח, מעניין, מצחיק וגם מאוד חכם, זמקיס עשה כאן עבודה מעולה. ספיישל: "מה? גם לאבא שלו קוראים פורסט?!?"
  • טרילוגיית שר הטבעות. פיטר ג'קסון וממשלת ניו זילנד בפרסומת התיירות הגדולה ביותר אי פעם. כל מי שלא רוצה לקרוא את הספר הסופר ארוך הזה של טולקין מוזמן ליהנות ממשהו כמו עשר שעות מהנות במיוחד, מתוכן שלוש שעות של סופים. באמת. הסרט הזה מסרב להיגמר. ג'קסון היה הראשון להבין שאנימציה ממוחשבת יכולה לייצר הכל והוא הלך על כל הקופה. הצליח לו. מלבד הליהוק ללגולאס, זאת אומרת. ספיישל: אפילו אורלנדו בלום לא הצליח להרוס את הסצנה בה הוא מוריד פיל. מחיאות כפיים וצמרמורות בגוף. כל פעם שאני רואה את הסצנה.
  • שבעה חטאים. מכירים את הקטע הזה כשאתם נוהגים ורוצים להפוך לדיקטטורים ליום אחד רק כדי שתוכלו להוציא להורג את כל מי שלא מאותת? אז הפושע הפסיכופט בסרט הזה (שנראה כאילו הגיע לעיר מאותו מקום שמזג האוויר הגיע, מהגיהנום) לקח את זה צעד אחד רחוק מדי. פינצ'ר ביים כאן מותחן מצמרר שמשאיר את כל צופיו בכסא כמה דקות טובות לתוך הקרדיטים, בראד פיט ומורגן פרימן מעולים וקווין ספייסי מדאיג (החשוד המיידי יצא באותה שנה, איך אף אחד לא התנקש בו, נשגב מבינתי). ספיישל: הבחור ההוא, העצלן. יש לי סיוטים עד היום.
  • aladdinאלאדין. נציג המצויירים ברשימה. דיסני לקחו אגדה ידועה, הוסיפו כמה שירים ובהינף רובין וויליאמס אחד הפכו את עולם הסרטים המצויירים למשהו שגם מבוגרים יכולים לראות. מאז, השמיים הם הגבול. ספיישל: אבו ויאגו. הסיידקיקס הכי מצחיקים בעולם.
  • קזבלנקה. נציג הותיקים. עם כל הכבוד לאזרח קיין, הסרט הזה הוא אחד המשפיעים לדורו ויש הרבה מה ללמוד ממנו על קולנוע, עלילה, מלחמת העולם השנייה והתחלה של ידידות מופלאה. ספיישל: יפה לראות מאיפה מגיעות כל הקלישאות.

כל הסרטים המשובחים הללו יופיעו בכל רשימת סרטים שמכבדת את עצמה ולכן הם כאן. להגיד שאני משתמש בהם הרבה בשיחות בין הקולות בראש שלי? לא. לא ממש. מצד שני, "לילו" אני אומר הרבה.

רגע אחד!

לא יכול להיות שאלו עשרת הסרטים הטובים ביותר שלי, נכון?

נכון.

אלו עשרת הסרטים שחשוב לראות קצת פחות. שאר הרשומות הן:
עשרת הסרטים החשובים.
עשרת הבמאים החשובים.
עשרת הסרטים למיטיבי לכת.
חמישה סרטים שחבל שעשו אותם וחמישה סרטים שהם פייבוריטים אישיים שלי.

stay tunedנתראה בהמשך.

11 מחשבות על “10 סרטים ש(כמעט)חשוב לראות (רשומה 4 מתוך 5)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s