על פמיניזם

גבר אחד, לא משנה מאיזה מגדר,  בא לרופא עם בקשה לא שגרתית: "תשמע" הוא אמר "כל שבוע אשתי הולכת לקניות. ולא רק הרגילות מהסופר, גם בגדים, נעליים, כל מיני מתנות לילדים, דברים שאנחנו לא באמת צריכים, גם ככה כבר אין מקום בארונות. אחרי שהיא חוזרת, היא תמיד בוכה. יש איזה משהו שאפשר לתת לה לגבי הבכי? משהו שמייבש את הדמעות?"
הרופא חושב קצת ואומר שיש לו משהו מיוחד, איזו תרופה ניסיונית שעובדת על הקשר בין בני הזוג.
"אתה אוהב את אשתך?" הרופא שואל.
"כן, מאוד"
"יופי, אז זה בטוח יעבוד. לך לבית המרקחת וקנה את האבקה הזו. איך שאשתך חוזרת מהקניות, שים את האבקה בכוס מים ותגרגר. כמה שיותר זמן, יותר טוב".
הגבר סקפטי, אבל מה יש לו להפסיד?
אחרי שבוע הוא חוזר לרופא מאושר: "דוקטור, זה עובד! איך שהיא חוזרת אני מגרגר והיא ישר הולכת לישון בלי לבכות!"
"אתה רואה כמה זה חשוב לסתום את הפה?"

לבדיחה הנ"ל יש עוד גרסאות, שיוויוניות אף פחות, שעלולות להטריף את הקוראות היותר פמיניסטיות, ובצדק.
רק לפני מאתיים שנים העולם התחיל להבין שיכול להיות שהנשים טובות לעוד משהו מלבד לטפל בילדים (וחלק לא הבין זאת עד היום). אבל למען האמת, גם הגישה הזו לא כל כך נכונה.

על פמיניזם ושוויון

לפני כמה שבועות ניגש אלי חבר וסיפר לי בהתרגשות איך התמודד עם הסיטואציה הבאה:
"התפרצתי על הילדה שלי. הייתי עצבני ואיכשהו היא הצליחה להדליק אותי אפילו יותר ככה שבסוף צעקתי עליה והיא הלכה בוכה לבית הספר. מיד כשנפרדתי ממנה הבנתי שהייתה כאן טעות, אבל לא ידעתי מה אני אמור לעשות כדי לתקן אותה. כשהגעתי לעבודה התקשרה אלי המורה שלה ואמרה שהילדה רוצה לדבר איתי. היא התנצלה ואמרה שהיא לא התכוונה להרגיז אותי. נחנקתי."

מזגתי לו קצת בירה כדי שלא יבכה (בכל זאת גברים וזה), שיבחתי אותה על הבגרות ועודדתי אותו להמשיך בסיפור.
"אז אמרתי לה שאני זה שצריך להתנצל בפניה ושאין סיבה שאני, או כל אדם אחר, יצעק עליה ככה אי פעם. הכל מתוך מחשבה שחלילה יהיו לה "דדי אישיוז" ובעלה יעז להרים עליה את הקול. אני מאוד גאה בעצמי".

מזגתי לו עוד, כדי שישתוק כמו הגבר בבדיחה, ואמרתי לו שאני חושב שהוא טעה וההתמודדות שלו הייתה אמנם לא רעה, אבל יכלה להיות מוצלחת יותר.
ראשית, מותר להתפרץ על הילדים. אמנם זה לא רצוי ודורש התנצלות אחר כך, אבל כל הורה הוא אדם שיש לו גבולות משלו וכדאי שהמשפחה תדע אותם. שנית, אם הבן שלך היה גורם לך להתפרץ, היית פועל באותה דרך?
אני תחת הרושם שרוב ההורים מתנהגים אחרת לבניהם ולבנותיהן.

כמו בכל דבר, ישנם הרבה זרמים בפמיניזם. רובם נאבקים בעד אפליה מתקנת ו/או נגד גברים ו/או מתן זכויות יתר לנשים. כולם טועים. החינוך צריך להיות לשוויון ולא שום דבר מעבר, כי הנשים אינן טובות בדיוק כמו הגברים, הן גרועות בדיוק כמונו.

על פמיניזם והסגברה

וזהו בדיוק השלב שבו מישהי תצעק "הסגברה!"

מה זו הסגברה  (mansplaining), אתם שואלים? ובכן, התרגום של ציפי ערן לקרן הילי די מדויק בעיני:

הסגברה זה כשמישהו אומר לך, אישה, איך לעשות משהו שאת כבר יודעת לעשות, או למה את טועה בקשר למשהו שאת בעצם צודקת לגביו, או מספר לך כל מיני "עובדות" על משהו שאת בעצם יודעת הרבה יותר ממנו. (מכאן)

רוב הגברים כלל לא מתכוונים להעליב כשהם מסגבירים, זו פשוט דרך ביטוי נפוצה. אנחנו משתמשים בה כשאין לנו בטחון בנתונים, בעיקר כשחבר מבקש עצה ("אחי, תקשיב ותעשה בדיוק מה שאני אומר לך! הנפנוף שלך מכבה את הגחלים, אתה צריך לעשות בזווית של פיתגורס!").  ישנו אפילו חרוז גברי ידוע שהולך ככה: "נכון, לא נכון, דבר בביטחון".

אם כן, כשאנחנו מסגבירים, אנחנו בעצם פונים אליכן בדיוק באותו אופן בו אנו פונים לגברים. יש יותר שוויון מזה?!?

על פמיניזם והורות

לפני כמה ימים הוצאתי את הבנדיטים מהמסגרות. המניילנת, ברוב טובה, הכינה לנו עוד בבוקר חטיפים, ירקות ופירות אז שמנו פעמינו לחלקת הדשא הקרובה לקצת התחרדנות ופיקניק קצר. לצערי, רוב ההורים שעברו לידנו היו מהמין הנשי. ה"לצערי" מתייחס דווקא לעובדה  שאין הרבה אבות שעושים זאת ולא ממיזוגניות, למרות שכפי שמיד תקראו, לגמרי הרווחתי את הזכות לקצת כעס על המין הנשי.

האישה הראשונה שפגשנו דווקא לא הרגיזה אותי, רק נפלו לה המפתחות לידנו ומתוך כוונה להשוויץ בחינוך הילדים שלי השתמשתי בטון  וצעקתי "לעצור" כדי שהיא לא תתכופף להרימם ואוכל לפקוד על היליהו לשרת אותה. היא עצרה מיד. הילדים אצו רצו להרים את המפתחות ומחד, הראו שאני מחנך מוצלח שכן הם ששים לעזור, מאידך הם לא עצרו למשמע הפקודה ככה שאני לא יודע איפה זה שם אותי (וגם למדתי לא לעזור אם לא מבקשים ממך, עוד דילמה פמיניסטית ידועה ונכונה).

אחר כך התחיל המצעד:

השנייה שאלה אותי אם לליהו לא חם מדי שכן עדיין לבש את העליונית שלו, השלישית שאלה אם מרחתי את אייל בקרם הגנה נגד השמש, הרביעית הציעה שאתן להם לשתות כי חם, החמישית התפלאה איך הם משחקים כל כך יפה ביחד והתפלצה מהתשובה ("ניילון נצמד", אלא מה?) ואז כבר איבדתי ספירה, אבל כמעט לכל אחת היה מה להגיד או להעיר.

הגדילה לעשות הסבתא שרצתה לקחת את אייל לשטוף את הידיים לפני שאתן לו לאכול, לא האמינה לי שאני מכיר את ההמצאה שנקראת מגבונים ואז, בניגוד לדרישתי שיילך אחרי (הוא צריך להתאמן בללכת. ובליפול. ובלקום), התעקשה להרים אותו ולשים אותו בעגלה. בשארית כוחותיי הצלחתי לשכנע אותה שאני יודע להקליק אותו לבד והיא ויתרה לי.

ההימור שלי הוא שהן לא היו עושות זאת למניילנת.

הורים יקרים, לא משנה מאיזה מגדר, העצה השוויוניסטית הטובה ביותר שיש לי אליכם כבר ניתנה כאן היום: "אתם רואים כמה חשוב לסתום קצת?"

2 מחשבות על “על פמיניזם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s