על חתונות, פרחים, קנאה וזכרון

כולם מכירים את הסיפור על האבא ההוא שמתקשר לבן שלו: "בני, רציתי לאחל המון מזל טוב לכבוד היום המאושר בחייך!"
-"אבא" עונה הבן "תודה, אבל החתונה מחר…"
-"אני יודע…"

כלות, חתנים ומה שביניהם (בעיקר פרחים, מסתבר)

save the date

בוא ניקח את אותו האבא, עשרים וחמש שנים קודם לכן. הילד חוזר מהגן: "אבא, אני הולך להתחתן עם הילה!" איך יגיב? ואם זו הילה בת החמש שחוזרת הביתה ומבשרת לאביה שהיא הולכת להתחתן? מה אבא שלה יעשה?

כולנו היינו רוצים לחשוב ששני האבות יגיבו בצורה זהה, אבל בתור אבא של לפחות אחד מכל מין, אני יכול לבשר שכשהילדה שלי הודיעה על חתונה, נבהלתי.
מה חתונה עכשיו? במה הם יעבדו? היכן יגורו? הוא ישמור עליה כמו שאני שומר עליה?!?
(אצל הילד זה היה יותר: "נו, ברוך שפטרנו…")

ואז המניילנת הזכירה לי שהם עדיין קטנים והדבר היחיד שצריך להדאיג אותנו הוא שירצו להתחתן זו עם זה. היא גם הזכירה לי לתת כסף לחבר כדי שיקנה לה פרחים.

מי קונה לך פרחים???!!????

עוד מפלצת ירוקה

גם אחרי עשור של נישואין, המפלצת ירוקת העיניים זקפה את אוזניה והתפלצתי. מי יקנה לאשתי פרחים חוץ ממני?!?!?
לא עזרו ההסברים שלה שזה לאיזה אירוע ביישוב, שהתקציב הוא של האירוע ושהבחור רק התנדב לעזור. הודעתי לה חד וחלק שיש רק אדם אחד בעולם שרשאי לקנות לה פרחים והיא מדברת איתו כרגע.

כמה שהצטערתי על זה.

כמובן ששכחתי מכל העניין עד שהיא התקשרה שוב ועצרתי בחנות הפרחים הראשונה שראיתי בדרך הביתה. לאחר מו"מ קשוח עם המוכרת (כמה??? זה המון! אפשר בפחות? אה, לא? חבל) יצאתי עם הצעת מחיר גבוהה מהמצופה והחלטתי שערכם של הפרחים לאירוע מופרז ושאפשר לוותר עליהם.

כן, התקשרתי לדווח מיד כשיצאתי. כן, הסתובבתי מיד בחזרה לחנות וקניתי הכל במחיר שנקבע. כי אני גבר שקונה לאשתו פרחים, לא משנה המחיר. משנה רק מה שהיא אומרת לי לעשות.

אז כמה אנחנו מקנאים לבני הזוג?

ברור שהוא זוכר להביא פרחים, הוא פיל!!!

יש זוגות שהקנאה זה לזה היא זו ששומרת על הגחלת, יש כאלו שהפסיקו לקנא כי הם בטוחים לחלוטין שבן הזוג סמרטוט מדי ויש את כל אלה שבאמצע. מה שבטוח הוא שהזכרון שלנו בנושא הוא מאוד חמקמק.

ממש כמו הילד שנשאל איך היה בגן ועונה ב :"אההההההההההההההה" כאורך הגלות כי הוא באמת לא זוכר (ואז נאלץ להמציא משהו), כך גם אנחנו מול בני הזוג כשאנחנו מנסים להיזכר מתי קינאנו להם לאחרונה.

למרות זאת, ממש הופתעתי כשהמניילנת התקשרה אלי זועמת כמה ימים מאוחר יותר:
"אני עוברת על החיובים באשראי, למי קנית פרחים?!?!? ואיך זה שאני לא קיבלתי פרחים??!!??"

פייר? נעלבתי.
אבל זה גם קצת כיפי שמקנאים לך…
וזה עוד יותר כיפי שהפעם אני זה שזוכר משהו

מחשבה אחת על “על חתונות, פרחים, קנאה וזכרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s