אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק א'

פעם, לפני הרבה שנים, בעודי מתפקד כבארמן פעיל יצא לי לשרת איזו תיירת מאוסטריה. היא הגיעה בערב אחד, מתישהו בנובמבר, ממש בתחילת שעות הפעילות. המקום היה ריק ויצא לנו להתקשקש קצת. אחרי החלפת הרשמים הסטנדרטית (מאיפה את? היית בים? ובירושלים? באמת, בכותל? איך היה הקיר שלנו?) היא התפנתה להשתאות על המחסור החמור בלקוחות בפאב. לקח לי כמה דקות להסביר לה שבארץ יוצאים מאוחר ומשום מה שש בערב איננה שעה לגיטימית לבירה. "חוץ מזה" הוספתי "עכשיו חורף".

-"דיס איז ווינטר?!?!" היא שאלה בתדהמה.

עוד באירופה

רואים שהם מתרגשים לטוס?

מסתבר שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד מאירופה, כפי שתגלו בפוסטים הבאים שלי שיעסקו בחופשה המשפחתית שלנו באוסטריה. ישנן שתי דרכים עיקריות בהן הישראלים בוחרים להסתובב באירופה, האחת היא בקרוואן והשנייה בטיול כוכב, שבו ישנים באזור אחד ויצאים לגיחות יומיות בהן מנסים לדחוס כמה שיותר אטרקציות. שתיהן דורשות שהות משותפת ברכב אחד לפרקי זמן ארוכים, כנראה כהכנה לחגים.

המסלול שלנו כלל לינה במינכן, גרמניה כספתח, כמה ימים בווגריין (חור במרכז אוסטריה) ועוד כמה ימים בבאד גויסרן (חור אחר, במרחק שעתיים נסיעה מהחור הקודם). המון אטרקציות, שניצלים ופגיעות גוף. טיפים למטיילים יודגשו, אז אין צורך לעשות רשימות. מי שרוצה את המסלול המפורט מוזמן לשאול, אני מבטיח לענות (אם אזכור משהו. כבר עכשיו רוב הדברים די מעורפלים).

יום 1: טיסות ונסיעות (האחווה מתחילה במסע)

הרכב שלנו בפוזה מחמיאה (כן, יש להם חולצות תואמות שקל לזהות מרחוק)

שמנו פעמינו לנתב"ג יחד עם כל המוני בית ישראל. מונית, כי כל פרוצדורה אחרת הייתה מסובכת יותר. שלושה ילדים, ארבע מזוודות (אחת מהן עם בוסטר!), עגלה, חמישה תיקי יד למטוס הכוללים מלא ספרים ומשחקים לילדים (שלא ישתעממו חלילה) והמון מצהמצהמצהמצב רוח טוב. עצם העובדה שלא העלינו את הטאבלט למטוס יצרה מחסור רציני של האחרון, אבל חינוך וזה (כן, הם פשוט התעלקו על ילדים אחרים, בעלי הורים יותר מחושבים מאיתנו).

אחרי טיסה של שעתיים לאיסטנבול, המתנה של שעתיים בשדה התעופה שם (יימח שמם של הטורקים הנאצים האלה) ועוד שעתיים טיסה, הגענו למינכן. שכרנו לנו רכב מגניב  שכלל GPS, חיישני רוורס, מצלמת רוורס, חיישני מצלמות מהירות ועוד מלא דברים שמצפצפים (טיפ: הכינו מבעוד מועד פלייליסטים לנסיעות. אני עמלתי שלושה ימים לפני הטיסה והכנתי לנו דיסקים קוליים לחלוטין). רק CD היה חסר ברכב המגניב שלנו, כך שעמלי היה לשווא.

הגענו לדירה ששכרנו  אי שם בפרברי העיר בשעה שש חצי בערב וגילינו שהסופר נסגר עוד חצי שעה ואין מה לאכול. מיהרתי העירה כדי לחנות במחיר מופקע ולקנות ירקות במחיר עוד יותר מופקע. המניילנת טרחה על ארוחת הערב במשך שתי דקות עד שהספיקה להיחתך בצורה כל כך איומה שלא הותירה ספק: מעכשיו, כל הבישולים עלי.

הלכנו לישון מותשים. חוץ מהילדים שהתרגשו מכך שישנים במדינה אחרת.

יום 2: לגולנד (לא להתבלבל עם לגולאס)

היה קר בלגולנד. אבל הבובות המקומיות רגילות, אז מיני וגופיות

קמנו מאוחר, כי הילדים שלנו מחונכים היטב, התארגנו בזריזות (ילדים, ארוחת הבוקר שלכם היא השאריות מאתמול כי אבא לא חשב כל כך קדימה בקניות) ויצאנו ללגולנד, שהוא פארק שעשועים ענקי מערבית למינכן, בערך שעתיים נסיעה (הידעתם? אין הגבלת מהירות באוטובאן. זה עדיין לא מקצר זמנים, כי צריך לעצור לפיפי כל עשר דקות). אין מה לדבר, אטרקציה במלוא מובן המילה. נרשם קצת בכי מצד ליהו כשגילה שחלק מהמתקנים גדולים עליו (לא עוזר לשקר עם הגרמנים האלה), אבל שיחדנו אותו בלגו מהחנות.

מה רבה הייתה אכזבתנו כשראינו בכניסה שהמקום נסגר בחמש אחר הצהריים. כנראה כל העובדים ממהרים להגיע לפאבים לפני שאלו נסגרים (סביבות תשע. טיפ: אם הילדים שלכם מחונכים כמו שלנו, שנו את דפוסי השינה שלהם).התקפלנו בחמש אחרי שאכלנו במסעדה המקומית במחיר מופקע ואז התאכזבנו עוד יותר כדי לגלות שהיום במיוחד משאירים את הפארק פתוח עד שבע. אז קנינו להם עוד לגו כפיצוי.

חלק מהקטע בחופשה הוא שאפשר ורצוי להשתטות

הלכנו לישון מותשים, אפילו הילדים הפעם. הניילון הנצמד עזר (לקח מהבוקר – צריכים ללכת לישון מוקדם, כדי לקום מוקדם)

הפציעה היומית קרתה דווקא בלילה, כשקמתי לאייל בפעם השישית (ברור ששיניים, כי אין כמו עכשיו) ובעטתי במזוודה כל כך חזק שכמעט נתלשה הציפורן. המניילנת מאוד הופתעה בבוקר, אבל בטח לא כמו ההוא שהשכיר לנו את הדירה ויגלה שהמיטה שלו נראית כמו סצנה מג'ק המרטש.

עד כאן חלק א' (מתוך חמישה(!!!)). בפרק הבא נגלה מקומות משעממים באוסטריה, איך הופכים נפילה לא חיננית להופעה של ממש, קצת על דקדוק גרמני ועל התשובה שלי לתיירת ההיא.

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ב'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ג'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ד'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ה'

 

8 מחשבות על “אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק א'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s