אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ב'

למיטב זכרוני, אסור לצחוק על בלונדיניות באוסטריה. ברצינות, איזה חוק שם. כולנו השתדלנו לא לספר בדיחות בלונדיניות שם (בעיקר היליה, יש לה כמה מהן), כי לא רצינו שהבלונדיניות יעלבו ויתדרדרו לטרור. אני עדיין רציני, זו הסיבה שנתנו לחוק.

תקציר החלק הקודם: טסנו לחופשה משפחתית. התחלנו בגרמניה, נפצענו, עכשיו ממשיכים לאוסטריה.

יום 3: נוסעים לחבל זלצבורג (קצת כמו הפלך) ושניצל ראשון!

המקומיים היו בטוחים שחטפנו אותו

לא עבד הקטע של לקום מוקדם.
התארגנו (כולל לחבוש את אבא) ארזנו את הרכב מחדש בכל הכבודה ויצאנו לאוסטריה (טיפ: צריך לקנות איזה כרטיס שקרכלשהו לאוטוסטרדה האוסטרית (בטח שבמחיר מופקע), אז ודאו שעשיתם זאת בתחנת הדלק הראשונה אחרי הגבול). הGPS לקח אותנו בדרכים צדדיות והיה שווה כל קילומטר. הנוף מטמטם. זה גם מסביר למה האוסטרים מטומטמים וקוראים לעונה הזו קיץ. ברצינות. ירד עלינו גשם כל הדרך.

הגענו לפלאכו, שזו עיירה קטנה ומנומנמת, וחיפשנו משהו לאכול. איכשהו, המטבח סגור בצהריים. בחיי שהם מטומטמים. אז בינתיים נסענו לדירה שהשכרנו בווגריין, שזו עיירה עוד יותר קטנה ומשעממת, פרקנו את כל הציוד והשתעשענו עם חיות המחמד של המארחים (ברווזים, ארנבות, חתול ואפילו עיזים – ניחא. מי לעזאזל מגדל אלפקות ולאמות???).

חזרנו למסעדה המדוברת בדיוק בחלון הזמן האפשרי לאכול לפני שסוגרים (בערך שעה. אשכרה מטומטמים) והתנחמנו לנו בשניצל הראשון באוסטריה. אכן נרשמה התלהבות כללית, אבל בעיקר מהג'ימבורי הסמוך. המכאוב היומי התגלה כשחזרנו לדירה, מסתבר שהקיבות שלנו לא ערוכות למטבח המקומי. ליהו נישל אותי מהתור לשירותים כששלף את קלף ה"אני לא יכול להתאפק" ונאלצתי לקפצץ (צולע, כן?) עד שנאות ברוב טובו לפנות לי את האסלה.

הלכנו לישון מותשים.

יום 4: קיטצנהורן ומגלשת הרים  (הגמדים של מוריה היו גאונים)

חמושות לקור

הקיטצנהורן הוא הר מאוד גבוה ליד קפרון (אכן, עוד עיירה קטנה ומשעממת). למעשה, הוא כל כך גבוה שעדיין יש שם שלג. מכיוון שתיכננו להגיע לשם, ארזנו עוד בארץ מלא בגדים חמים שתפסו המון מקום במזוודות. כמובן שאפשר להשכיר הכל על ההר (טיפ: אם אתם מתכננים לבקר בשלג: בידקו ברשת לגבי השכרת ציוד. למרבה ההפתעה, לא במחיר מופקע). עולים בשלושה רכבלים עד ליותר מ3000 מטרים כדי לחזות בתצפית מדהימה.

לפחות ככה אומרים. היה מעונן לגמרי ולא ראינו כלום. הגלישה בשלג לעומת זאת, הייתה כיף אדיר לכולם. מהבחינה הזו – ממש דומה לחרמון. הילדים גלשו בשלג בפעם הראשונה ואייל כל כך התלהב שמיד נרדם במנשא אז מצאתי את עצמי על מזחלת אחת עם שלושתם. תענוג. יש גם איזה מסלול הליכה חצוב מרהיב שמוביל לתצפית דרך ההר, לגמרי גמדאי.

ליהו לא מפחד

אחרי צ'יפס ובירה ירדנו מההר חזרה לקפרון לגלוש באחת ממגלשות ההרים שאוסטריה מפורסמת בהן. מדובר על מתקן ענקי הכולל מזחלת קטנה, עליה, איטית להחריד, במסלול ישר במעלה ההר וירידה מהירה, אך ניתנת לשליטה , במסלול פתלתל במורדו. לפעמים עומדים בתור יותר זמן מהחוויה עצמה, אז אם אתם רואים מקום עמוס, דלגו להר אחר, גם שם תמצאו אחת. גם בארץ יש, למען האמת. הפציעה היומית התרחשה באותו תור ארוך כשהיליה החליטה לטפס על המעקה וקינחה בסלטה אחורית על גבול הפליק פלאק. מחיאות הכפיים של העומדים בתור מנעו ממנה לבכות, אבל בערב (ממש לפני שהלכנו לישון מותשים) היא הראתה לי חתיכת סימן על הירך. גיבורה אמיתית.

יום 5: גראפנברג ומרחצאות חמים (מרגיש כמו ריוונדל)

גראנפברג הוא אתר גדול במעלה ההר, צמוד לווגריין. אפשר להנות עליו ממסלול ובו המון תחנות לילדים כמו: קיר טיפוס, בתי עץ קטנים, מגלשה (שנראית הרבה פחות מסוכנת ממה שהיא באמת. ליהו כמעט השתגר למימד אחר), מתקני טיפוס, גני שעשועים והשיא: מסלול הליכה ברגליים יחפות (או כמו שאייל קרא לזה: יאי! בוץ!). אתר מושלם לכיף משפחתי, אפשר אפילו לשלב קצת חינוך כי ברוב התחנות יש שילוט עם הסברים.

בסוף הספקנו לרכבל

למעשה, כל כך נהנינו שם שכמעט ופספסנו את הרכבל האחרון למטה.  עניין פעוט של שישה קילומטרים. ברגל. עם אייל, שלא ממש מתלהב מכל הסיפור של העגלה. למזלנו הספקנו.

האינטרנט נזכר לבשר לנו שהת'רמה, שסימנו כאתר להיות בו, פתוח הערב עד חצות אז מיהרנו לשם.  Therme – גרמנית למעיינות חמים. מה הקשר לאטרקציה? לא בטוח שיש שכן המקום כולל כמה בריכות, חלקן חמות, מגלשות, ספא, סאונה וכל מיני אטרקציות. גם כאלו תמצאו פזורים ברחבי הרי אוסטריה. זה שאנחנו היינו בו (Therme Amade) כלל את כל הנ"ל וגם בריכת גלים, איזה ג'קוזי מסתובב פסיכי וקיר טיפוס שנופלים ממנו למים.
לא שזה מנע מליהו להחליק וליפול בלי קשר לקיר והוא התהדר בהמשך הטיול בחבורה נאה במצחו.

טיפ: שיהיה ברכב תמיד תיק אחד עם מעילים וציוד לגשם ועוד אחד עם מגבות וציוד לבריכה כי אי אפשר לדעת מה בדיוק תעשו היום. זה אולי נראה שאנחנו מאוד מסודרים, אבל שכחנו להביא סמים לכאבי השיניים של אייל, אז הנסיעה לדירה כמו הייתה לקוחה מסרט אימה גרוע. הלכנו לישון מותשים. חוץ מאייל, הוא הלך לישון צורח.

ממשיכים? בטח שממשיכים!
בחלק הבא אספר על חוויותינו באתרים המתויירים ביותר באוסטריה, מישהו מאיתנו יחשוף שקר שלי ולכולנו תישרף הלשון.

 

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק א'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ג'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ד'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ה'

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ב'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s