אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ה'

אפילו פרודו חזר בסוף הביתה כדי לגלות שהשקו את העציצים וטיילו עם הכלבה בהיעדרו, אז בעצם הוא לא חסר לאף אחד.

גם הטיול שלנו מגיע לסיומו.

יום 11: זלצבורג ו…גשם! (מפתיע כמו פרשים שמצילים את המצב)

גרמלין? בוודאי!
קטן??!!???

מכיוון שגם ככה יש לזלצבורג עוד מה להציע, חזרנו לשם כדי לגלות שאין חנייה וגם אם יש אי אפשר לצאת מהרכב כי הגשם לא מפסיק ממש כמו הריבים בספסל האחורי. לשמחת המניילנת הסתבר שיש קניון ענקי בזלצבורג, יורופארק שמו. איכשהו, הגענו לשם.

הידעתם? בקניון הנ"ל יש שירות בייביסטר! מדובר בג'ימוברי לא גדול, לא מרשים ולא ממש מעניין שתמורת יורו אחד ייתן לך להשאיר את הילד שלך שם למשך שעה! הם אפילו ידאגו לו למים ולשתי מתבגרות שידעו לקלף אותם אחד מהשני לכשיריבו! המניילנת הסתכלה עלי במבט מזרה איימים כשהוצאתי שטר של מאתיים יורו כדי לשלם שם ו(בניגוד לתוכניתי) דרשה עודף.

החסרון? אייל קטן מדי לשירות הזה ונאלצתי להיגרר איתו אחרי המניילנת ברחבי הקניון. למזלי, פגשנו שם עוד מלא ישראלים. כנראה ששופינג הוא אכן הבילוי המועדף עלינו בגשם. טיפ: אל תמנעו מישראלים. לעם שלנו יש את היכולות האנטישמיות הגבוהות ביותר, בעיקר כשאנחנו בחו"ל. כדאי להפסיק עם זה שכן הם היחידים שבאמת מבינים אותנו שם בחוץ. ביליתי נהדר עם חיים, גדעון, אמיר והתינוקות שלהם בזמן שהנשים חגגו על כרטיסי האשראי. חלקנו רשמים מהטיול, איפה כדאי להיות, איפה לא, מה משתלם, על מה אפשר לוותר ואיפה אפשר לדפוק קצת את הנאצים.

זה לא מהג'ימבורי, אבל זה יפה

מפעם לפעם חזרתי לג'ימבורי לבדוק את הילדים, תוך שאני משתדל שלא יראו אותי. כשהם כן קלטו אותי וביקשו חנינה הודעתי להם שהם עושים טעות ושיחשבו על זה עד הפעם הבאה שאבוא לבדוק אותם. הפציעה היומית הייתה הכיס, שנפצע אנושות.

המניילנת הלכה לישון מותשת. אני נשארתי לארוז

יום 12: הביתה! (גם כאן יהיו מלא סופים)

קמנו מוקדם, התארגנו בזריזות, אכלנו כל מה שנשאר במקרר ויצאנו לשדה התעופה במינכן. הוויז הראה 3 שעות, בלי עצירות פיפי, טעויות בדרך כשאבא חושב שיש קיצור והעובדה שאחרי חצי שעת נסיעה נאלצנו לחזור כי שוב שכחתי את התיק מאחור.

הוא בטוח יתגעגע אלינו

הידעתם? בשדה התעופה במינכן אסור להיכנס עם עגלה. אם תירצו, יספקו לכם אחת אחרי ביקורת הדרכונים, כלומר את כל התור תיאלצו לעבור עם עולל בידיים. אייל אולי הולך כבר, אבל בטח לא לאן שמבקשים ממנו. היה… מעניין. ניילון נצמד היה פותר את כל סאגת ה"איפה אייל? וליהו?!? היליה! רדי משם!" שהתחוללה ברחבי הדיוטי פרי, אבל גם הוא לא עבר בביקורת הכבודה.

טיסה קצרה לאיסטנבול, עוד שהייה נטולת ניילון נצמד שתוצאותיה אובדן כושר הדיבור שלי, טיסה קצרה נוספת וחזרנו ארצה. הפציעה הפעם היו האוזניים של היליה שכאבו לה כל כך בנחיתה שהיא הרגישה צורך לשתף בכך את כל מי שהיה בקרבת נתב"ג באותה שעה. יש מצב שהטייס התחרש. שום דבר שהטאבלט לא פתר.

טיפ: אל תצאו לחופשה.

סיכום ראשון

באמת שהיה אדיר. למעשה, לשבת אחר כך ולכתוב את כל מה שקרה לנו היה הארכה נהדרת של החופשה ומצאתי עצמי מהמוזרים האלה שכששואלים אותם "איך היה?" הם רק מביטים בחולמנות לעבר האופק (לגולאס סטייל) ותוהים מתי חזרו בכלל. מה שכן, אני ממליץ לרשום גם במהלך החופשה, קצת לפני שהולכים לישון מותשים.

ככתוב למעלה, אני גם ממליץ לעשות הרבה הכנות, בעיקר ביעד כמו אוסטריה. כמות האטרקציות בלתי נתפשת ויש לתכנן את מהלך הטיול, כולל מקומות שינה זמן רב מראש. זה לא כזה כאב ראש, כי אין מה לתכנן לפרטי פרטים (גשם וזה), אבל כדאי לדעת מראש לאן מתכוונים להגיע.

סיכום נוסף (הזהרתי אתכם)

למרבה הפלא זו התמונה היחידה של כולנו (הפדחת של אייל תאלץ לספק אתכם)

חדי העין מביניכם (עפר שלח, אם אתה קורא את זה, אני את שלי עשיתי) יבחינו בוודאי לאיזכורים הרבים לשר הטבעות. ובכן, החופשה כללה עוד כמה נפשות שהביאו אותנו למספר הנפשות הפועלות באחוות הטבעת ובתפקידים די דומים:

לשלושת הילדים שלנו נוספה בת דודה ככה שהיו לנו ארבעה יצורים נמוכים, מורעבים תמידית (טוב, חוץ מליהו), שצריך לדאוג להם כל הזמן כי יש להם נטייה להסתבך בצרות. המניילנת לקחה על עצמה את התפקיד של אראגורן והובילה את המשלחת המוזרה הזו. הוריה, סבא גימלי וסבתא לגולאס סיפקו עצה טובה, פתרון בעיות ובדיוק כמו בספרים, את האתנחתא הקומית הכל כך נדרשת כשמשפחה אחת כלואה ביחד לכל כך הרבה זמן. מעל כולם משלה גנדאלף (אחותה) שתיכננה את הטיול במשך חודשים, הזמינה את הרכב, הדירות, כרטיסים לאטרקציות וכל מה שניתן עוד מהארץ ודאגה שכולנו נבלה בנעימים כי בורומיר (אני, זה שחושב שהוא האחראי, אבל בעצם עושה רק נזק) לא יוצלח.

תודה לכולם.

סיכום שלישי (יש לקוות שהאחרון)

כמו בכל פעם, יש מצב שאנשים שהיו איתנו שם יטענו שהחוויות הכתובות הן לא מה שהתרחש. אני עומד מאחורי כל מה שכתוב וטוען שכך אכן קרה.

ואם לא, אז כך היה צריך לקרות.

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק א'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ב'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ג'
אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ד'

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ה'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s