אבא אחד, לא משנה של מי

"אבא, אפשר על הכתפיים?" הוא מתחנן.
"ליהו…" אני מנסה לפנות ללב שלו "… אנחנו בדרך לבית הכנסת אחרי שצמתי כל היום. אני רעב ועייף וחלש. נראה לי שתיאלץ ללכת בכוחות עצמך כל הדרך" (כל מאתיים המטרים שנותרו).
הוא עוצר וחושב קצת.
ממש אפשר לראות שהוא נקרע בין לעשות לי סצנה של העלבות ובכי או לרחם עלי.
"אוף אבא! למה צמת?!?"

כולם היו אחיי

בתור אתאיסט מוצהר, השאלה הזו עולה הרבה. בכל שנה אני מתרץ לסביבה שאני צם בכיפור כעניין משפחתי, סתם אתגר או כי זה בריא (חוץ ממים. לא לשתות מים נראה לי טיפשי). האמת היא שאני לא ממש בטוח למה אני צם. כנראה שלבסוף אאלץ להשתמש בתירוץ הדתי המפורסם והבלתי ניתן להפרכה: מסורת.

גם את הסוכה אני מקים להם בגלל המסורת. המסורת בה המניילנת אומרת לי: "נו? מתי תבנה את הסוכה?"
מה שמביא אותי לשאלה התהומית לגבי מיהו יהודי (וגם: "מישהו ראה את ארגז הכלים שלי? חסר לי פטיש. ומסמרים. וקרשים. ומאיפה משיגים סכך לכל השדים והרוחות?!?").

למיטב הבנתי, כל מי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי וכשכך, במובן דתי קוסמי כלשהו, הוא אחי. עכשיו, יש לי כבר די הרבה אחים, ביולוגיים, כאלו שבחרתי, כל מי שעשה איתי צבא ואני לא זוכר את שמו ובערך כל נותן שירות שפגשתי בחיי (לא תאמינו כמה קל לקבל תוספת בחינם אם משתמשים בזה נכון) ככה שמה הסיפור לזכות בעוד כמה אחים?

כל משפחה והחוקים שלה

הוא באמת מסתכל עלינו כל הזמן?

הצרות מתחילות, כמו תמיד, כשהאחים שלי חושבים שהם מבינים יותר ממני. לא שזה נורא שיש מישהו שמבין יותר ממני, אבל זה די נורא כשהוא מנסה להבהיר לי מה אני עושה לא בסדר ומה צריך לעשות כדי להיות כמוהו, המושלם.

בתורה, שהוא ספר מאוד חשוב ומעניין שנכתב ע"י בני אדם, כתובים המון חוקים, למשל לגבי השבת: באופן מופלא, יש אנשים שמחללים אותה באופן קבוע ולעומתם יש כאלו שחותכים נייר טואלט לפני כניסתה. מי יותר טיפש? תלוי מאיזה זן אתם. מה שבטוח, אם אח שלך מתחיל להתנהג מוזר בערב שישי זה לא בהכרח אומר שצריך לאשפז אותו באבארבאנל.

אני מתיר בזאת לאחיי ואחיותיי לקיים איזה חוק שירצו, כל עוד הוא לא כולל פגיעה במישהו אחר (אהמ…סקילה). בתמורה, אני מצפה ליחס זהה. אם אחד מכם יעז להגיד לי שלא לכך התכוון אלוהים בתורה, אני יכול להודיע שדיברתי עם ההוא מלמעלה, הוא אמר שסבבה.

אבא אמר

הילדים של היום הם לא מה שאנחנו היינו. אי אפשר להמציא שטויות ולצפות שהם יאמינו, הם ישר מגגלים. אם אני רוצה להשאיר להם איזושהי מורשת לגבי איך אני מצפה שיתנהגו, עלי לעשות זאת בחוכמה. כל מה שאומר או ארשום יוכל להתפרש בעוד כמה דורות אחרת לגמרי. כנראה שעלי רק לתת להם כמה קווים מנחים ולקוות שהם יבינו את הרעיון.

אותו דבר בתורה. אבא שלנו "הכתיב" חוקים לא על מנת שנציית להם "על עיוור", אלא כדי שנדע איך להתמודד עם הבאות. חלק מאחינו חושבים שבפירוש שלנו אנחנו חוטאים לאמת. אני חושב שהדבר האחרון שאבא (כל אבא) רוצה, הוא שילדיו יריבו על מורשתו.

מצד שני, לפני אלפיים שנים היה עוד אחד שאמר בערך אותו דבר וכולנו יודעים איך זה נגמר…

היהדות כמיקרוקוסמוס

שהלב שלכם יהיה מלא כרימון (או משהו כזה?)

חלקנו צמו, חלקנו רכבו על אופניים, חלקנו גם וגם, העיקר שאת היום המוזר הזה שרדנו, איכשהו…

חוץ מהגב שלי, זאת אומרת.
ברור שנשברתי וליהו זכה להגיע לבית הכנסת רכוב על חמור לבוש בלבן.

שתהא שנה טובה לכולם, ואל תשכחו להשתמש בכלי הזה שמתקרא דת רק לטוב, בדיוק כמו שהקדוש ברוך הוא התכוון. מה זה טוב? כאן גם אלוהים לא ממש יכול לעזור…תבינו לבד.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s