מי צריך מזל כשיש לו ילדים?

צר לי לבשר לכם, אבל כנראה שזה יהיה הפוסט האחרון בבלוג. לא, לא נמאס לי – נראה שיש לי עוד הרבה מה לספר. לא, אני לא עמוס מדי – למרות שאני בהחלט עמוס. הסיבה פשוטה – אני עומד למות הלילה בחצות כי לא העברתי מייל שרשרת שקיבלתי היום.

אמונות טפלות, מי צריך את זה?

חלקנו מפחדים מחתול שחור, חלקנו שמחים אם אחד כזה מתקרב, חלקנו לא יעבירו סכין מיד ליד כי זה מסוכן לחברות (למרות שזה מסוכן רק אם לא נותנים מטבע בתמורה לסכין…) וחלקנו ישאירו את המטאטא מאחור כשנעבור דירה.

למה?

כל אחד והשטויות שלו. אני לדוגמה, מתעקש לנעול את הנעלים בסדר מסויים. גם לילדים. זה מעלה אצלם המון שאלות שאותן אני מבהיר בעזרת: "אבא ככה ואין מה לעשות. אתם רוצים לסגל גם לעצמכם? מוזמנים. לא חייבים". המניילנת יותר בקטע של לא לפתוח מטריות בתוך הבית. מה שיצר המון בעיות עם הגשם הראשון.

היורה, מי צריך את זה?

אם כן, גם אנחנו התלהבנו מהגשם הראשון. המטריות והמגפיים נשלפו, מעילים ועליוניות שונות אווררו ואפילו מצאנו את הכפפות והצעיפים. כל זאת רק כדי לגלות שאנחנו בישראל ואפילו אם יורד גשם עדיין חם לאללה.

נוהל הבוקר התנהל בעצלתיים עד ששמענו את הגשם מתדפק על הגגון שהבטחתי לסדר בסוף החורף שעבר (אישה! אם הגבר מבטיח שהוא יעשה משהו הוא יעשה זאת! לא צריך להזכיר לו כל חצי שנה!).

לא כולם מתרגשים מהגשם

מכאן אנסה לתאר את ההתנהלות בקולות שמילאו את הבית:

"פקפקפקפקפקפק" – הגשם…
"ת'אמפ ת'אמפ ת'אמפ" – כולנו רצים לחלון.
"טראח" – אייל עדיין לא התרגל לקטע של הריצה. הוא רואה שאף אחד לא מתייחס לנפילה הבכלל לא חיננית שלו ומצטרף אלינו.
"גשם!" – כולנו קוראים בחדווה.
"מים!" – איל מדגים את אוצר המילים שלו.
"איזה כיף" – כולנו מתמוגגים.
"האם האם" – אייל מבהיר שהגשם זה יופי, אבל הוא רעב.

המניילנת מוציאה את המטריות  ומיד מתחיל קרב חרבות אדיר. כמובן שאני ניצחתי.

"מים!" – אייל (בפה מלא) מצביע לחלון.
"הב הב" – פסטה מנסה להשיג שאריות.
"קלאנג, קלאנג" – טוב, המטריות לא באמת משמיעות רעש כזה כשהן פוגעות אחת בשנייה, אבל ככה אנחנו שומעים את זה בלהט הקרב.
"פשונג" – אני מדגים להם שאפשר לפתוח את המטריה ולהשתמש בה כמגן.
"לא לפתוח מטריה בבית!" – המניילנת מראה סימנים ראשונים של חרדה.
"מים!" – כן אייל, אנחנו יודעים שיורד גשם.
"פשונג" – ליהו בודק את נושא המגן מה שמלווה ב:
"לא לפתוח מטריות בתוך הבית!"

אחר כך התפצלנו להמשך ההתארגנות, חוץ מאייל וה"האם-האם" שלו (דמיינו עולל יושב בכסא האוכל, פחות או יותר לובש את הארוחה שלו), מפעם לפעם הוא פולט איזה "מים" עד שאנחנו מבינים שהוא צמא ולא מציין עובדות.

קול ששון וקול שמחה

בקרוב אצלנו

"בראש בראש" – היליה במחלקת שיער.
"קלאנג קלאנג" – ליהו ואני ממשיכים.
"פשונג" – שוב אני. ליהו כמעט פגע בי הפעם.
"אור!!!!" – שכחתי שיש למניילנת שמיעת על.
"מים!" – הבנו את הקטע. אם הוא מצביע על החלון הוא לא צמא.
"האוווווו" – מסתבר שפסטה דווקא כן צמאה.
"פשונג" – היליה חוזרת לקרב במגננה אימתנית.
"אמרתי לא לפתוח!" – המניילנת על סף לשבור את כל החרבות בבית.

עוברים לשלב הנעליים, תחת אחריותי. הם כבר לא תמהים על ההתעקשות שלי בנושא. המניילנת מנסה לשחרר את אייל מהכיסא רק שלא ברור היכן נגמר האוכל ומתחיל הילד ("מים!" הוא צועק בחדווה).

אכן מים

when it rains it pours

אני לוקח את שלושתם לחדר האמבטיה לצחצח שיניים, משימה לא פשוטה בהתחשב בזה שאייל סרבן רציני בנושא ואני צריך להתחמק מהחרבות של אחיו הגדולים.

"לא!" – אייל פוסק בנחרצות כשאני מקרב את המברשת לפיו.
"אבל מים!" – אני מנסה משהו חדש.
"קלאנג קלאנג" – למה הרשתי להם היכנס לכאן עם המטריות?
"פשונג" – ליהו בתזמון מדויק פורק את היליה מנשקה.
"סחטיין ליהו!" – אני מחמיא לו.
"אור!"  – המניילנת בגרסה המקוצרת ל"אני לא מאמינה שהרגע עשית את זה".
"אבל ליהו פתח את המטריה!" – אני שוכח לרגע באיזה צד אני.

ליהו והיליה מצחצחים שיניים, החרבות בידיהם, מוכנים לכל צרה.

"מים!" – אייל שואג בשמחה ומשפריץ לכל עבר.
"פלופ" – אני מחליק בשלוליות שלו ונתלה על הברז כדי לא להתרסק.
"איייייייייי" – הברז חורק באזהרה עד ש:
"טלאק!" – הוא נתלש.
"קלאנג" ו "פשששששששש" – הראשון זה ראש הברז שעף מידי ופוגע ברצפה, השני זהו קול המים היוצאים בקילוח  אימתני לכל עבר (בעיקר לכיוון התקרה) ומשם מטביעים את רוב החדר.
"אההההההה!!!!" – ליהו בשאגת אימים.
"מים?" – אייל משתומם.
"מה לעזאזל…?" – אני תוהה.
"פשונג" – היליה מוכיחה שהיא היחידה בחדר עם קצת שכל בקודקוד.

מוסר השכל

היינו נרטבים שלושתינו עד העצם אם המניילנת לא הייתה מגיעה וסוגרת את הברז. הניילון הנצמד עטף את ראש הברז חזרה למקומו וגם את המטריות כדי שלא נפתח אותן יותר. כולם הגיעו למסגרות בשלום, מרוצים ורטובים.

אם יש משהו ללמוד כאן זה שלא תמיד כדאי להקשיב לאמונות טפלות . שרכתי להם את הנעליים כמו תמיד ותראו מה קרה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s