לשכוח זה כמעט כמו לזכור

זוכרים את הפוסט ההוא? זה שכמעט מתּי בו? (כן, ה-ת' דגושה, זה לא לכלוך על המסך שלכם) אז מסתבר שהייתה לזה סיבה טובה. איכשהו, הבאנו את המין האנושי למצב שבו לשכוח את יום ההולדת של בן/בת זוגך גרוע יותר מלשכוח את יום הנישואין שלכם. אתם חייבים להסכים איתי ששניהם לא מבשרים טובות, אבל ממתי יום הולדת נהיה כזו סיבה למסיבה?!?

כן, כיף איתי במסיבות

כל הילדים אוהבים ימי הולדת, איך אפשר שלא?!?
הרעלת סוכר? צ'ק. כמות הממתקים שילד צורך במסיבת יום הולדת (לא משנה של מי) תלויה אך ורק בקיבולת שלו וכמו שלכולנו יש קיבה נוספת לקינוחים, נדמה שלהם יש קיבה קטנה לאוכל "אמיתי" ועוד 16 לממתקים.
הפעלה? דאבל צ'ק. משום מה איבדנו את היכולת להפעיל יותר מאת הילדים שלנו (פלוס מינוס אחד או שניים אחיינים או חברים). התוצאה היא תעשייה שלמה שלא מביישת את גדול סוחרי הנשק באפריקה: רוצים משהו קטן? יש לי זיקוקים, משהו בינוני? הילד נכנס לרחבת הריקודים (סיריוסלי? רחבת ריקודים?) עם להבות מסביב, משהו גדול? אנחנו יורים אותו מתוך תותח…
מתנות? צ'ק, צ'ק ומגה רובוט שמורכב משלושה עשר כלבים מיחידת החילוץ, משהו מזהב טהור וכל הקאסט של הפסטיגל.

אבל בעצם, מה כל כך חשוב ביום הזה? מה הילד כבר עשה שמגיע לו כל הדבר הזה? נולד? מה מיוחד בזה? כולם עושים את זה, לא?
אה, אבל זה היום המיוחד שלו, נכון? למען האמת, לא כל כך. בחישוב גס (7.5 מיליארד בני אדם בעולם לחלק ל365) יוצא שכל אחד מאיתנו חולק את יום ההולדת עם עוד יותר מ20 מיליון אנשים.  אם מספרים גדולים מבלבלים אתכם אז כדאי שתדעו שפרדוקס יום ההולדת אומר שיש 50% לכך שבכיתה של הילד שלכם יש שני ילדים שנולדו באותו התאריך.

אפילו זה לא מבלבל כמו הקונספט הבא: האמא של הנחגג/ת, היחידה שאשכרה עשתה משהו באותו היום ומגיעות לה תשואות, היא זו שעובדת הכי קשה על יום ההולדת. עם יד על הלב, כמה מכם מתקשרים לאמא ביום ההולדת שלכם?

אני מעריץ

לדעתי, אפשר לחגוג לילד (או לכל אחד, לצורך העניין) יום הולדת. יש בזה משהו נחמד, אבל לא צריך להגזים. הרבה יותר חשוב להוות את האושר שלו גם בשאר הימים בשנה. אתם יודעים, הימים הלא מיוחדים.

האמא ההיא בחניון של הסופר, זו שראיתי  לוחצת על הכפתור בשלט הרכב  ואז עושה לילדה שלה הצגה שלמה על כמה היא מופתעת מכך שתא המטען נפתח? אני מעריץ אותה.
האבא ההוא שכל בוקר מכין לילד ארוחת עשר מושקעת? אני מעריץ אותו.
ההורים ההם שמשקיעים בחוויות עבור הילדים שלהם (ולא ברכוש)? מעריץ אותם.
הסבים שמפנים את זמנם כשהילדים חולים ובאים להיות איתם? בטח מעריץ.

גם את המניילנת אני מעריץ.
אבל זו חוכמה קטנה מאוד. מי שמכיר אותה יודע.
איכשהו זה לא מונע ממני לשכוח דברים חשובים כמו לקחת את הילד לרופא, להעביר את הבגדים למייבש ואיזה יום מיוחד בחיינו…

צריך לזכור לזכור

יש מצב שהייתי סולח לעצמי קצת יותר בקלות אם לא הייתי נותן לה (רק יומיים לפני ששכחתי) את ההרצאה הזו על כמה ימי הולדת אינם חשובים ואם כבר אז יום הנישואין הוא משהו שצריך לחגוג הרבה יותר, כי אז באמת עשינו משהו.

לקינוח, הנה כמה חבר'ה  שאומרים את מה שאני חושב על ימי הולדת באופן די מפורט:

זכרו! אין לשפוט אדם על זיכרונותיו. בעיקר כשהם לא משהו…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s