על איך זה להיות אבא לארבעה

לא רק שלא כתבתי הרבה זמן, גם צצו לא מעט שינויים מאז.
טוב, למען האמת רק שינוי אחד, אבל זה חתיכת שינוי… ליעד הצטרפה למשפחה בשמחה ובצהלה (קצת פחות מצד אמא שלה ברגע ההצטרפות, אצלה זה הגיע רק כמה דקות מאוחר יותר) וכל אחד מנסה למצוא את מקומו מחדש.

השאלה הקבועה

עכשיו כולם שואלים אותי על זה, כאילו שההבדל בין שלושה לארבעה הוא משמעותי. אז תכלס: לא, לא סתם משמעותי. מגה משמעותי. כזה שהופך לך את הקרביים מבפנים החוצה כי לך תתפצל עכשיו לארבע. כזה שגורם לי לקחת שלושה ילדים אל מחוץ לבית בשבת בבוקר כדי שהמניילנת תוכל לישון קצת (ואז הם מתקשרים אליה מהטיול הכפוי :"אמא… אפשר לחזור הביתה? בבקשה? אבא שכח להביא אוכל. ומים . ויורד גשם. וקר לנו. ואנחנו עדיין בפיג'מות, אבל בלי גרביים. ויש מתקפת זומבים.")

אם מנסים להשוות את הקפיצה לאלה שקדמו מקבלים משוואה מתמטית מאוד לא הגיונית. כי המעבר מאחד לשניים היה הרבה יותר קל מזה הנוכחי. המעבר משניים לשלושה היה מסובך יותר מקודמו ואנחנו עדיין לא בטוחים אם היה מאתגר אף יותר מהמעבר משלושה לארבעה. אבל אין ספק שהמעבר המסובך, המאתגר, המתיש והקיצוני ביותר הוא המעבר מאפס ילדים לאחד (כרגיל, הורים לתאומים, אני מצדיע לכם!). אם כך, יש לכם ילד אחד? עברתם את המהפך הגדול ביותר שיש לדבר הזה להציע.

נו? אולי בכל זאת?

אם אתם בכל זאת מחפשים את התשובה הפשוטה לשאלה שבכותרת, תפנו למישהו אחר. לי יש רק סיפור לא קצר שאולי יכול לשפוך קצת אור על הנושא:

מצאתי את עצמי באיזו מאפיה/באר/מסעדה באיזור כפר ביישובי הספר של עפולה, כפי הנראה לפי בקשתה של המניילנת לאיזה לחם או לחמניות מיוחדות שמייצרים רק שם. ניגשתי בבטחון לאיש מאחורי הבאר (אני מסרב בכל תוקף לקרוא לאדון בעל שיער שיבה פרוע המקיף קרחת, שנראה שהכוסית האחרונה ששתה הייתה בימי המנדט הבריטי, בארמן) והקראתי לו מהנייד את ההודעה של המניילנת בנוגע לפחמימות הנדרשות, כאלו שמעבירות לתינוקת בעת ההנקה את מיטב החומרים או משהו כזה. הוא לא התרשם ממני והפנה אותי לדלת צדדית כמעט נסתרת, כפי הנראה לכיוון המטבח/טאבון/מבשלה שמסתתרים להם אי שם.

את פני קיבל צעיר אתיופי נלהב שהבין בדיוק מה אני צריך ואמר שאלך לחכות על הבאר ועוד עשר דקות הוא יביא לי את "הלחם הכי טרי וטעים שיש". מכיוון שעוד נכונה לי נסיעה הביתה ואני לא סומך על ד"ר אמט בראון שמאחורי הבאר הזמנתי לי רק קולה והתיישבתי. למזלי הייתה שם טלוויזיה. לצערי, היא הקרינה איזו תוכנית יבשושית מערוץ נישה עלום כך שבהיתי בנייד שלי במקום. לאחר כמה דקות הגיע הלחם המיוחל וביקשתי חשבון. אתם יכולים לדמיין את תדהמתי כשנדרשתי לשלם 127 ש"ח על כל החוויה הזו.

התרעמתי בפני ה"בארמן" והוא שטח בפני את החשבון שכלל 53 ש"ח דמי צפייה בטלוויזיה.

"תשמע, אני לא הולך לשלם את זה" הודעתי לו.
"אין בעיה. הנה בדיוק נכנסה בעלת הבית, אתה יכול לפנות אליה"

הסתובבתי אחורה ופגשתי באישה צעירה, לבושה כמו מושבניקית אמיתית. אמרתי לה שאמנם אני תמיד שמח לקנות מוצרים מעסקים מקומיים קטנים ולעודדם, אבל יש גבול לגזל, מה גם שאין שום שילוט הדורש תשלום על צפייה בטלוויזיה ואפילו לא צפיתי בדבר הזה!
זה לא עניין אותה יותר מדי.
נכנסתי לוויכוח פסיכוטי איתה, עד לרמה שהאתיופי והזקן נעמדו מאחורי מוכנים להוציא ממני את הכסף בכוח ואז הבנתי מה קורה.

אין סיכוי שיש דרישה כזו בבית עסק ואני בכלל לא זוכר היכן אני ואיך הגעתי לכאן. זכרונות מInception עלו בי והבנתי שאני חולם. כדי לבדוק את הנושא זימנתי ממוחי הקודח חבורה של נגני גיטרה שהקפיצו את המקום ופצחתי בריקוד סוער עם בעלת העסק.

ואז התעוררתי.

לא מהריקוד חלילה, ליעד הודיעה שהיא סיימה לישון את חצי השעה הרצופה שלה וככל הנראה, החיתול שלה מלא. המניילנת הייתה עייפה כמו שרק אם מניקה יכולה להיות אז הקפצתי עצמי בזריזות מהמיטה, הוריתי לה לחזור לישון (עליתם עלי, ביקשתי יפה) והתחלתי לטפל בליעד. החיתול זה סטנדרטי, אבל העובדה שהיא לא חוזרת לישון מיד לאחר מכן השאירה אותי סהרורי בביתי, מנסה נואשות להרדים אותה על הידיים.

אלא שאז, כל אחד בתורו, השאר דרשו אותי. לצאצא אחד (לא נזכיר שמות, אבל הוא בלונדיני ועונה כשקוראים "אייל") ברח פיפי במיטה, אז ניסיתי להחליף לו מצעים ופיג'מה בעזרת ידי הפנוייה כשצאצא נוסף התעורר מחלום אימה משלו. משהו שקשור לכך שהוא נשאר איתי לשבוע לבד בבית. ואז השלישית נזכרה בקיומי ודרשה שאעזור לה להתלבש לבית הספר כי "אין לה מה ללבוש". בחמש לפנות בוקר, כן?

עשיתי את הדבר היחידי ההגיוני. הנחתי שאני עדיין חולם, זימנתי את להקת הנגנים שוב ופצחתי במחול סוער עם ליעד בידיי.

המשקוף של הדלת הוכיח לי, בעזרת האצבע הקטנה של הרגל, שאני לא חולם וכל זה קורה עכשיו.

אז איך זה להיות אבא לארבעה?

חלום. פשוט חלום.

מחשבה אחת על “על איך זה להיות אבא לארבעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s