אבא, אני לא מרגיש/ה טוב

לאחרונה החלפתי קידומת והגעתי, יש שיאמרו בנס, לגיל ארבעים. אין בזה שום דבר מיוחד, כולם עושים זאת, רק שעם הגיל מגיעות כמה תכונות נלוות. אני כלל לא בטוח אילו מהתכונות הללו קשורות לגיל ואילו לאבהות בת עשר השנים שלי…
לדוגמה: מיץ אשכוליות. ממש אוהב עכשיו מיץ אשכוליות. יוצא מנקודת הנחה שאם לא אוהב סודה עד גיל חמישים, זה כבר לא יקרה. נניח והאשכוליות הן בגלל הגיל, מה לגבי לכבות אורות בבית ולכעוס על כך שאני היחיד שעושה זאת? מניח שזאת האבהות. על הכרס, היציאות שלי והניחוחות שלהן לא נדון כאן, אבל אני מאשים את ההורות ודיאטת החבלים שלה. השרירים הכואבים מפעילות גופנית כלשהי, פשוטה ככל שתהיה, זה הגיל, כמו גם האנחות כשמתיישבים (וגם כשקמים). שיער לבן – הילדים! בוודאות!! איטיות התגובה גם נובעת מהגיל ובדיוק עליה רציתי לדבר היום.

פעם, כשלא היו לנו ילדים

בעולם ההוא, חסר האחריות והדאגות, חשבתי שפרק הזמן הקצר ביותר הידוע לגבר הנשוי הוא מהרגע שאתה מתיישב על הספה ועד שהאישה מקימה אותך לעשות משהו. כיום, בעקבות הגיל והאבהות, אני יכול לשדרג את המשפט ל: פרק הזמן הקצר ביותר הידוע לאבא הוא מהרגע שהצאצא אומר "אני לא מרגיש טוב" ועד שצריך לנקות מהרצפה, מיטה, ספה, שיער של אחותו (באמת, ליהו??!!??) או כל דבר אחר ברדיוסו את ארוחת הערב שלו.

אמנם, אני מעריץ גדול של שיטת ה"אם משהו מפריע לך, תוציא אותו החוצה", אבל הימים האחרונים העמידו למבחן את רמת ההערצה שלי לשיטה. וגם את הגב שלי. מכיוון שיש מצב שחלק מהקוראים רגישים והתיאורים הולכים להיות גרפיים יותר מבדרך כלל, הפעם לא הוחלפו שמות המשתתפים, אלא שמות פעולה ועצם, מקווה שתבינו לבד.

פעם, לפני כמה ימים

הוא מפזר נצנצים!!!

נוהל ערב, כרגיל. כל ילד מתמודד על תשומת הלב של כמה שיותר הורים בו זמנית. איכשהו כולם אחרי אוכל, מקלחת, צחצוח שיניים וסיפור/שחמט/שיעורי בית למי ששכח לעשות עד עכשיו אבל היה לו זמן לשחק בפלאפון/לגו/ניסוי בכימיה (האם צבע השיער של הכלבה משתנה כששופכים עליו חומץ, שמן, מלח ואבקת אפייה?). כמו שכתבתי, כרגיל.

כולם מתפזרים למיטותיהם ללא בעיות מיוחדות, מלבד ליעד, שמזה כמה ימים מסרבת לשמור על תכולת הבקבוק של לפני השינה בקיבתה. בדיוק כמו שאנחנו מסרבים להכיר בכך שיש בעיה וממשיכים להחליף לה מצעים, בגדים וחיתול מידי לילה. נס שהיא לא דורשת להחליף אותנו. ההפרעה מתחילה בהיליה, שקוראת לי לחדרה באישון לילה. עשר זה אישון? לאמשנה.

"אבא, אני לא מרגישה טוב…"
אני מסתכל עליה במבט שאמור לגלות לי אם היא סתם צריכה עוד תשומת לב או שבאמת יש משהו, אני קורא לו "המבט חודר כליות ולב". כנראה שהמבט פגע במשהו בדרך, כי לפני שאני מספיק להגיע למסקנה החדר מלא בנצנצים. מלא מלא נצנצים. על השמיכה שלה, הסדין, הכרית, המיטה והרצפה. האדרנלין שלי נכנס לפעולה ואני מרים אותה בזריזות, למרות שהגב שלי משדר סימני מחאה, ולוקח אותה אל חדר האמבטיה כדי שתיפטר מכל הנצנצים ותוכל להתקלח.

לאחר שקישטה את האסלה בעוד נצנצים (פעמיים!!!) תוך שאני מחזיק את שיערה ותוהה כמה היא תיעלב אם אגלח את ראשה כדי להימנע מסיטואציות דומות בעתיד, היא עברה להתקלח. מכיוון שהחדר שלה הוגדר כאזור סכנה, היא ישנה בסלון באותו לילה, עם דלי למראשותיה ליתר בטחון.

פעם, קצת אחרי לפני כמה ימים

למחרת היה רגוע, עד הלילה, כשאייל קרא לי למיטתו.
"אבא, אני לא מרגיש טוב…"
העובדה שהוא קל מאחותו הייתה אמורה לקצר את משך ההגעה שלו לחדר האמבטיה, אלא שאז המוח שלי נזכר שהוא בן ארבעים וכבר לא יודע להגיב בזמן.
הכרית של אייל התקשטה לה בנצנצים והספקתי להרים אותו (הגב שלי עדיין התלונן) ולרוץ כשהוא בזרועותיי לשירותים.

חצי כוס מלאה: רק הכרית חטפה.
חצי כוס ריקה: מסלול הריצה שלנו סומן בנצנצים כאילו היינו חד קרן.
עוד חצי כוס ריקה: פיזור נצנצים בתנועה ממלא גם את סוחב מפזר הנצנצים בנצנוץ האופייני (תגידו את זה מהר שלוש פעמים).
כוס בירה של ליטר ריקה: בזמן שאייל נפטר משאריות הנצנצים ואני ניקיתי אותנו, פסטה ניקתה את מסלול ריצתנו. כן, זה מגעיל כמו שזה נשמע. זה היה אפילו יותר מגעיל כשהיא פיזרה את הנצנצים בחזרה רבע שעה מאוחר יותר.

מכיוון שהפעם לא נרשם נזק מבני לחדר, אייל הוחזר כלאחר כבוד למיטתו, מינוס כרית, ונרדם.

פעם, בהמשך אותו הלילה

אייל, כידוע לכל מי שמכיר אותו, הוא תחרותי מאוד ולכן מיד אחרי שסיימתי לנקות את הבלאגן שפסטה השאירה, הוא החליט לנצח את היליה ומילא את מיטתו בכמות נצנצים שלא הייתה מביישת מסיבת רווקות הנחגגת בגמר האירווזיון בתוך מפעל נצנצים.

הפעם השכלתי להרחיק את פסטה לפני הניקיונות והעברתי אותו לספה (היליה חזרה לחדרה לאחר שעבר טיהור באש). לאחר מכן נשכבתי לצידו כדי לשמור עליו ועל הספה. השתעממתי, אז צפיתי להנאתי בסדרה "הויקינגים" כשכל מה שמטריד אותי הוא שארדם, אייל יתעורר ויצפה בסדרה הכוללת עריפות ראשים וקטיעת איברים על בסיס רבע שעתי וייכנסו לו רעיונות לראש.

אשר יגורתי בא לי, אך למזלי הוא לא צפה בסדרה, אלא בי, ישן. המניילנת שמעה אותו מנסה להעיר אותי בטענה שהוא צריך לשירותים. הפעם כדי להוציא את הנצנצים בישיבה. היא לקחה אותו לשם ואז הוא שב לסורו ומילא את חדר האמבטיה בנצנצים. איכשהו התעוררתי והמניילנת ואנוכי ניקינו וסידרנו הכל. לאחר מכן היא לקחה אותו למיטתנו ואני שבתי לסלון כדי לתפוס את ליהו, שהתעורר מכל המהומה והתגנב לשם, יושב וצופה מוקסם בשתי חבורות לוחמים המשחקות גרסה מופרעת וגרפית למדי של "דקור אותו בבטן ושתה לו את הדם".

פעם, למחרת אחרי לפני כמה ימים

"אבא, אני לא מרגיש טוב…"
כמובן שליהו לא וויתר על ההזדמנות להצטרף לחגיגת הנצנצים המשפחתית והוא עוד ישן במיטה העליונה במיטת הקומתיים, אם הגב שלי לא סבל מספיק עד עכשיו. אכן, בילינו את הלילות הבאים בפיזור דליים ברחבי הבית ואיסוף נצנצים ממקומות שאסור לדבר עליהם.

לא הייתי מתלונן כלל על אותם ימים ולילות אלמלא המניילנת  והטלת הפצצה הרצינית שלה באותו סוף השבוע. הייתי בדיוק במסע חלוקת תה ברחבי הבית כשהיא צצה מחדר השינה שלנו, עייפה, מותשת ומתנודדת ואמרה:

"מותק, אני לא מרגישה טוב…"

יצאתי מהבית, ניילנתי אותו מבחוץ ואני תוהה מתי אוכל לחזור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s