שלושת פרדוקסי ההורות הגדולים

 

ללהיות הורה יש הרבה משמעויות, רובן ברורות מאליהן, כמו העובדה שתמיד תדע היכן המגבונים (ואם נגמרו, הצצה חטופה מסביב ומיד תבין למי יש), מחסור בשעות שינה ולדמוע כשהילד מחבק את הוריו בסרטים. יש גם משמעויות שאינן כל כך נהירות לנו, אבל הן בכל זאת שם. כמו לנענע את עגלת הקניות בסופר, טפשת הריון וחוסר היכולת לזעום על יצור כל כך חמוד שהרגע השתין לנו על המכנסיים. בעיקר על הכיס עם הסמארטפון. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

7 ההמצאות הגאוניות שיעשו את החיים של הילדים שלכם כואבים הרבה פחות

אני לא יודע מה הדבר הזה עושה, אבל אני רוצה אחד

אני לא יודע מה הדבר הזה עושה, אבל אני רוצה אחד

הנה לכם תרגיל מחשבתי:
נגיד שיש מכונה מופלאה שמשפרת את רמת החיים עשרות מונים. כל מי שישתמש בה, ירוויח. היא גם מאוד נגישה וכמעט כל אחד יוכל להשתמש בה. המלכוד, אם אתם כבר שואלים, הוא שמחיר השימוש בה הוא חיי אדם. מיליון אנשים בשנה, ליתר דיוק. איך בדיוק היא עובדת? איך מחליטים את מי מקריבים לטובתה? לחלוטין לשיקולכם. השאלה היחידה היא: האם הייתם משתמשים בה?

להמשיך לקרוא

על חופשות משפחתיות (אילת, חלק ג' ואחרון)

בפרק הראשון נסענו לאילת.
בפרק השני הגענו לאילת כדי לגלות שהיליה יכולה לעוף ממש גבוה.

מהי משפחה, בעצם?

ההגדרה של משפחה היא רחבה, נתונה לפרשנות אישית ומשתנה תדירות. אם אתם חושבים שיש לכם איזו הגדרה קבועה שתנצח את כל השאר, רק חישבו על האנשים בחייכם שקראתם להם אחי או אחותי ותבינו…

בנימה אישית, אני מחלק את המושג לשני חלקים:
1. המניילנת.
2. אלו שחולקים את הגנים שלנו ומשתדלים לגזול אותה ממני.
נכון, גם המשפחה המקורית (הורים, אחים וכאלה) הם חלק מהמשפחה, אבל בוא נתמקד בעיקר – קרי, שני זאטוטים זבי חוטם עם חיבה להרס המנסים בכל כוחם להביא אותי למצב של מותשות נפשית ופיזית כדי שלעולם לא אהיה במצב של להביא עוד אחד כזה. להמשיך לקרוא

על מה יש לעשות שם (אילת, חלק ב')

תקציר הפרק הקודם: נסענו לאילת.

כשמגיעים לאילת יש תחושה אמיתית של חו"ל, לפחות עד שיוצאים מכלי התחבורה שהביא אתכם לשם. או אז חוטפים את זפטת השמש הנוראית ביותר שניתן לדמיין. אפילו בלילה. אין מה לעשות, באילת חם. למרבה המזל, התחושה הזו מתחלפת מיד להתרגשות מעצם העובדה שאנחנו בחופשה. באילת! יש המון מה לראות! ולעשות! ואין מע"מ, אז הכל יהיה זול!
רק שאז מנסים ללכת שני צעדים והחום הנורא מכריע אתכם…
להמשיך לקרוא

על אופטימיות, ביצים ו"אמרתי לך" – פוסט אורח של מ'

ל-מ' יש משהו לספר לכם. מכיוון שהיא מעדיפה כרגע להישאר בעילום שם היא בחרה בבלוג שלי להפיץ את הבשורה. בתור חברה של חבר, סיכוי סביר שאתם לא מכירים אותה. אני אהבתי. להמשיך לקרוא

על ייחודיות, זוגיות ומתכון לעוגה (שרק נראית) מושחתת

כידוע, תינוק אמור לשלש את משקל הלידה שלו בגיל שנה, מה שאומר שהילד הממוצע (לא, לא התכוונתי לילד שלכם. מה פתאום? תקראו טוב: לא קראתי לילד שלכם ממוצע!) שוקל  10.2 ק"ג בגיל שנה. בגיל שנתיים, הילד הרגיל לחלוטין (מאלו שיש לאנשים אחרים) כבר צימח את רוב, אם לא כל, שיניו. בגיל שלוש הילד הנורמלי (ברור ששלכם נורמלי, למה חשבתם אחרת?) מתבטא במשפטים שלמים, קולט מילים חדשות במהירות וכבר מבין, פחות או יותר, איך העולם עובד.

או לפחות איך לגרום לכם לעבוד.

להמשיך לקרוא

על שאלות מסובכות במיוחד

נוהל הלילה במשפחתנו הוא די קבוע. אנו מוצאים שהריטואל והשגרה של הערב הם החלק היותר מענג של היום. יש גמישות מסויימת, אבל את הנוסחה של משחק-ארוחת ערב-מקלחת-סיפור-פיפי ולישון קשה לנצח. החלק שאהוב עלי במיוחד הוא הסיפור. כל אחד הולך לספריה שלו ובוחר ספר לפי ראות עיניו ואני זוכה לעשות קולות, לחוד חידות, לבאר מילים סתומות ולחנך אותם לאהבת ספרים. להמשיך לקרוא