לא נולדתי עייף, נולדו לי ילדים (יומנו של אלוף 12)

מצב הכנרת לא מדאיג את היליה. גם העובדה שעור הידיים שלה מתקמט והופך למין עיסה לא ברורה של תווי אצבעות (מה שהילדים קוראים לו בחיבה: "עור של זקנה". סבתא, שימי לב, בחיבה. הם לא, אני חוזר, הם לא קראו לך זקנה) לא גורמת לקמטים במצחה. הטיעון היחיד, אחרי שנה של נסיונות, שמצליח להוציא אותה מהאמבטיה הוא: "את מבזבזת את המים ובכך גם כסף". להמשיך לקרוא

חמש אלרגיות נפוצות ואיך להימנע מהן

אם לא יצא לכם עדיין לראות את הסרט "האחים בלום", עשו לעצמכם טובה ונסו לצפות בו. בגדול, מדובר על צמד אחים שמתפרנסים מלעבוד על אנשים בכיכובם של מארק רופאלו (ההאלק, בשבילכם) ואדריאן ברודי. הדמות הנשית הראשית מגולמת ע"י רייצ'ל וויז והיא מיליארדרית תמהונית בעלת מגוון תחביבים, אותם הביאה לידי שלמות. הסיבה שהיא כל כך טובה בהכל היא שבתור ילדה עשו לה בדיקות אלרגיה בעור וגילו שהיא אלרגית להכל מה שנעל אותה באחוזה המשפחתית לכל ילדותה להמון זמן התמקצעות. בסוף, אגב, גילו שהיא אלרגית למחטים איתם הזריקו לה את האלרגנים, כך שהיא לא באמת אלרגית למשהו… להמשיך לקרוא

טיפים להורים הטובים בעולם, חלק ב' (או: רומנטיקה היא לא מילה גסה)

רץ בווטסאפ:
הזמינו את כל מרצי ההנדסה של הטכניון לכנס בארה"ב. כשכולם ישבו בבטחה במטוס, מערכת הכריזה הודיעה: "שלום וברוכים הבאים. אנו שמחים לבשר שהמטוס נבנה ע"י לא אחרים מאשר הסטודנטים שלכם!".
כל המרצים קמו מיד ומיהרו לעבר היציאה בתואנות שונות ומשונות (כואב לי הראש, שכחתי את הגז פתוח בבית, יש לי תור לספר, משהו לא תקין בפלנג'י השמאלי). רק מרצה אחד נשאר לשבת רגוע במקומו. כנשאל לפשר העניין אמר: "אני מכיר את התלמידים שלי טוב מאוד ויש לי אמון מלא שהגרוטאה הזו אפילו לא תניע". להמשיך לקרוא

קפה באימונים – קל בקרב! (יומנו של אלוף 8 (וגם 9))

שיטת המקל והגזר היא שיטה ידועה בחינוך ילדים. המקל, כידוע לקוראי הנאמנים, הוא ניילון נצמד. תמיד. אבל הפעם החלטתי לנסות דווקא את הגזר:
"ילדים, נדליק טלוויזיה רק אחרי שהחדרים שלכם מסודרים, צחצחתם שיניים ולבשתם פיג'מות" אני מודיע להם אחרי ארוחת הערב "אני חוזר עוד עשר דקות" אני מוסיף לאחר מחשבה.
אף פעם לא פיקדתי על טירונים, אז יוצא שאני מתאמן עליהם.
אחרי עשר דקות חזרתי והם ישבו מרותקים מול המסך כשהחדרים עדיין בבלאגן, לא בפיג'מות ולא הריח כאילו צחצחו שיניים.
"מה?!?" אני שואג בתדהמה "אבל אמרנו שיש לכם מטלות קודם!"
"אה. הפסקנו להקשיב לך אחרי שאמרת טלוויזיה" באה התשובה (כמובן רק אחרי שכיביתי אותה, שכן אין סיכוי שהם יכולים לעשות משהו מלבד לרייר כשהיא דולקת). להמשיך לקרוא

יומנה של אשת אלוף (יומנו של אלוף 6)

אומרים על גברים הרבה דברים: שהם ילדים מגודלים, שעם השנים הצעצועים שלהם רק מתייקרים ושהם מטומטמים. אנחנו אולי משוגעות, אבל הם מטומטמים. הסיבה שאנחנו משוגעות, אגב, היא שהם מטומטמים. פוסט אורח של המניילנת. להמשיך לקרוא

איך שוברים שיא (יומנו של אלוף 5)

מספרים על כך שפעם, באיזה ראיון, שאלו את אריק קלפטון את השאלה הבאה: "איך מרגיש להיות הגיטריסט הטוב בעולם?"
קלפטון ענה במהירות: "אני לא יודע, תשאלו את פרינס." להמשיך לקרוא

איך צובעים את הבית עם הילדים בשלושה שלבים פשוטים

לפני כשבועיים חזרנו הביתה עם ליהו מהשד יודע איפה כשאנחנו עמוסים בקניות, תיקים ודברים שהמניילנת נזכרה שהיא לא צריכה יותר ברכב שלה. ליהו מיד החל לצעוד לכיוון הבית כשקראנו לו לשוב לרכב ולקחת איתו משהו כדי שלא נצטרך לעשות יותר מנגלה אחת. למרבה הפלא, הוא סב על עקביו ונאות לקחת איזו שקית קטנה שלא חסכה לנו מסעות פריקה, אבל העיקר הכוונה, לא?

כשהתרחק מאיתנו לכיוון הבית עם השקית המיניאטורית והכמעט ריקה שהוטל עליו לסחוב, תוך שהמניילנת מעמיסה עלי מצרכים, בגדים, גלגל רזרבי, עז הרים ופסנתר כנף שמענו אותו שר לעצמו: "עבדים היינו, עבדים…." להמשיך לקרוא

על זוגיות, זיכרון וזכאות

אחד מגיע לרופא השניים ושואל:
"תגיד, כמה זה עקירה?"
"1000 ש"ח" מגיעה התשובה במהירות.
"זה טיפה יקר… אפשר להוזיל איכשהו?"
"אני יכול לעשות בלי הרדמה, זה מוריד איזה 200 ש"ח מהמחיר"
"עדיין יקר…"
הרופא מנסה לעזור: "אני יכול לעשות את זה עם הכלים הישנים שלי. בלי לחטא אותם. זה יוריד את המחיר ל500 ש"ח".
"אפשר להוריד עוד?"
"אני יכול עם צבת מהמחסן. בחושך. לפני שאני שותה את הקפה של הבוקר ועדיין רועד" הרופא הזה באמת משתדל "זה יוצא 200 ש"ח".
"מעולה! תקבע תור למחר. שלוש שיניים. לאשתי" להמשיך לקרוא

יומנו של אלוף (4? לא בדיוק…)

לא, לא שברתי עוד שיא בחדרי בריחה (למרות שהנושא בדיונים ויש סיכוי שיהיה עדכון בהמשך), הפעם אני מגדיר עצמי כאלוף מסיבה אחרת לגמרי. כזכור, כדי שאוכל לצפות ב"שמונת השנואים" של יקיר המערכת טרנטינו, היה צורך בחבר שהגיע לביקור מחו"ל. מה שחסכתי מכם, קוראי היקרים (הי, אמא! מה נשמע? כן, אנחנו באים לארוחת ערב בשישי), הוא שהיה צורך להמתין עוד קצת ליקיר המערכת הנוסף, דדפול.  להמשיך לקרוא

מניאק

הרבה אנשים יגידו לכם שההורות זה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים ושזה משנה את הפרספקטיבה על הכל, שהעולם שלהם מתחלק ללפני ואחרי ההורות והחיוך שלהם והצחוק שלהם והכל קסום ונהדר ומלא חדי קרן מחייכים. אז אתם נכנעים ללחץ החברתי ומייצרים איזה צאצא או שניים ולפני שתספיקו להגיד "נהארדעא" (אם אתם לא יודעים, אני מבטיח לכם שאתם גם לא רוצים לדעת) אין לכם שעות שינה, חיי חברה וקפה חם. מה שכן יש לכם זה חרדות תהומיות. החל מ"אני הורה נוראי", דרך "הוא ישן מספיק/יותר מדי? הפינה של השולחן לא קרובה מדי? מתי האחות מבית החולים באה לקחת את זה בחזרה?" ועד קקיגב. להמשיך לקרוא