לעולם אל תשוויצו בכלבים וילדים


כלבים מאולפים תמיד הדהימו את העולם, החל מלייקה, הכלבה האסטרונאוטית, דרך רין טין טין, כוכב הקולנוע, ועד עזית הצנחנית. אף אחד לא היה מרשים כמו הכלב שראיתי באיזה קרנבל בזמן טיול באירופה: הוא ידע לספור, לחשב חזקות, לצעוד בקו ישר עם ספל תה על האף ועוד מגוון דברים שמעולם לא הצלחתי לגרום לילדים שלי לעשות.  כשראיתי אותו רוקד על קופסת שימורים קטנה כבר הייתי בהלם מוחלט עד שהוא בעט בקופסה, הפך אותה, השתין על הנר שבער מתחתיה והוכיח את המשפט האלמותי מהכותרת. להמשיך לקרוא

על חשיבותה של התמדה

"אבא! סיפורים! חידות! בדיחות!" עולה צעקה קולקטיבית מהספסלים האחוריים.
כמה חודשים לפני כן עשיתי את הטעות הנוראית ביותר שהורה יכול לעשות ובזמן ארוחת הערב, כדי שישארו לשבת ולאכול ולא יקומו לטייל בבית, התחלתי לחוד להם חידות, לספר סיפורים משעשעים (לפחות אותי) ובדיחות. מאז, בכל פעם שמשעמם להם אני מקבל את הדרישה המופרזת הזו המלווה במבט ה"ידעתי שתשלם על זה" מהמניילנת.
אם ידעת, למה לא עצרת אותי למען השם?!?!? להמשיך לקרוא

על איך זה להיות אבא לארבעה

לא רק שלא כתבתי הרבה זמן, גם צצו לא מעט שינויים מאז.
טוב, למען האמת רק שינוי אחד, אבל זה חתיכת שינוי… ליעד הצטרפה למשפחה בשמחה ובצהלה (קצת פחות מצד אמא שלה ברגע ההצטרפות, אצלה זה הגיע רק כמה דקות מאוחר יותר) וכל אחד מנסה למצוא את מקומו מחדש. להמשיך לקרוא

המילה האחרונה

מחקרים מדעיים הצליחו למצוא את הנקודה המיוחדת בזמן בה הילדים שלנו הופכים לבני נוער. אחרי שחקרו את ההגדרות המקובלות ואת הבגרות הנפשית הממוצעת של ילדים בכל הגילאים ומכל השכבות הסוציואקונומיות התברר שיש קורלציה מלאה עם עוד תחום אחד בלבד.
באופן מופלא, האינדיקציה היחידה למעבר הזה הוא הרגע שבו מפסיקים לקרוא לך "אבא" ושמך משתנה באופן רשמי ל"אוף, אבא!" להמשיך לקרוא

איך שרדתי את יום שישי השחור

אשה אחת, לא משנה שקוראים לה המניילנת, הלכה למגדת עתידות. כזו שקוראת בקפה, בקלפים וכנראה שגם קצת בקוראן. אחרי כל טקס הממבו ג'מבו הרגיל הנהוג במקרים כאלו ("שלום לך… אני מנחשת שבאת כדי לקבל עצה?" לא. היא באה אלייך כדי להשוויץ בנעליים החדשות שקנתה! כמו כן, אם כל המתחזות הללו רואות את העתיד, איך זה שהן לא מיליונריות ממניות?!?) החל החלק המעניין:
"אני צופה ריב עם בעלך… משהו שקשור לכסף…. אגב, ידעת שאוטוטו בלק פריידי?" להמשיך לקרוא

כמו שקית צ'יטוס שנפתחה שלשום

אבא אחד, בל נזכיר שמות כדי לא להפליל, הלך לסופרמרקט. באחד המעברים הוא פוגש אישה יפה שמחייכת אליו ואומרת:
– "אני חושבת שאתה האבא של אחד הילדים שלי…"
הוא נזכר בפעם היחידה בה לא היה נאמן לאשתו ושואל בחרדה:
– "באמת? את החשפנית ממסיבת הרווקים ההיא עם שולחן הסנוקר, הקצפת והמטאטא?!?" (אשאיר לכם לדמיין את הפרטים).
– "לא… אני המורה של הבן שלך…" להמשיך לקרוא

על פמיניזם

גבר אחד, לא משנה מאיזה מגדר,  בא לרופא עם בקשה לא שגרתית: "תשמע" הוא אמר "כל שבוע אשתי הולכת לקניות. ולא רק הרגילות מהסופר, גם בגדים, נעליים, כל מיני מתנות לילדים, דברים שאנחנו לא באמת צריכים, גם ככה כבר אין מקום בארונות. אחרי שהיא חוזרת, היא תמיד בוכה. יש איזה משהו שאפשר לתת לה לגבי הבכי? משהו שמייבש את הדמעות?"
הרופא חושב קצת ואומר שיש לו משהו מיוחד, איזו תרופה ניסיונית שעובדת על הקשר בין בני הזוג.
"אתה אוהב את אשתך?" הרופא שואל.
"כן, מאוד"
"יופי, אז זה בטוח יעבוד. לך לבית המרקחת וקנה את האבקה הזו. איך שאשתך חוזרת מהקניות, שים את האבקה בכוס מים ותגרגר. כמה שיותר זמן, יותר טוב".
הגבר סקפטי, אבל מה יש לו להפסיד?
אחרי שבוע הוא חוזר לרופא מאושר: "דוקטור, זה עובד! איך שהיא חוזרת אני מגרגר והיא ישר הולכת לישון בלי לבכות!"
"אתה רואה כמה זה חשוב לסתום את הפה?" להמשיך לקרוא

יומנו של טרוט

בעיקרון רציתי לחלוק איתכם תובנות של הורה לילד שלישי (אם תינוק מבקש את בועות הסבון לוודא שהמכסה מוברג כיאות, אם התינוק משתנק מפנים אותו לכיוון שבו הפליטה בקשת תגרום הכי מעט נזק סביבתי גם אם זה אומר לכיוון האחים הגדולים שלו ומה שאתם לא עושים אל תתנו לו את הטלפון שלכם. כאלה), אבל הימים האחרונים, ובעיקר הלילות, הוכיחו לי שהנסיון שלי לא שווה דבר. להמשיך לקרוא

והגדתם לילדיכם (שלוש שנים לבלוג)

הורה אחד, לא משנה מאיזה מגדר, גילה יום אחד שהבת שלו מתבגרת. לא הטרידו אותו השינויים במצבי הרוח, היכולת שלה לדבר בטלפון שעות או העובדה שיום אחד היא נעלבה עד עמקי נשמתה כי חשבה שהכלב מסתכל עליה מוזר. מה שהפריע לו באמת היו השינויים הגופניים ולכן קרא לה לשיחה: "בתי היקרה, את עוברת כרגע תהליך מיוחד. הוא כולל הרבה דברים שעדיין לא הכרת. הוא יהיה משמח, בסופו של דבר, אבל קודם הוא יכאב. מאוד. לא, אני לא מדבר על הדם (הילדה מופתעת, אבל נותנת לו להמשיך), אלא על הציצים שלך. הם יגדלו ויתנפחו ולי, אישית, יכאב מאוד לראות את זה."

להמשיך לקרוא

מהו הגיל הכי "טוב" של הילדים? (או: פרדוקס ההורות הגדול)

הסיפור הידוע הוא על אחת, פולנייה, לא משנה מאיזו עדה, שהולכת ברחוב עם שני ילדיה ונשאלת לגילם.
"עורך הדין בן חמש והרופא בן שלוש" היא עונה.
ואני תוהה למה אמא שלי לא התנהגה ככה והייתה חוסכת לי את כל השנים שבזבזתי בחיפוש עצמי רק כדי לגלות מה אעשה כשאהיה גדול (רמז: אני עדיין לא יודע). להמשיך לקרוא