אבות אכלו בוסר כדי שילדיהם ידעו להסתכל טוב יותר על העץ

אוכל לפני שנכנסים למים עושה התכווצויות שרירים ומונוסודיום גלוטומט עושה כאבי ראש, אינשטיין נכשל במתמטיקה ונפוליאון היה גמד, לדגי זהב זכרון של שלוש שניות וכלבים מזיעים בהלחתה, סר ארתור קונן דויל כתב את המילים "אלמנטרי, ווטסון יקירי" ובסטאר טרק המקורי נאמר "שגר אותי, סקוטי".

כל אלו הן שטויות, כולן. אלו שאריות שנשארו בתודעתנו מאלף ואחת סיבות שרובן כוללות את אי קיום האינטרנט ברגע המצאתן. זה לא מונע מאיתנו להשתמש בחברותיהן: "סוכר הופך ילדים להיפראקטיביים", "הכלב הלך לחווה של כלבים ושם יהיה מאושר" ו"אם לא תאכל יבוא שוטר", כדי לשלוט בילדינו, בדיוק כמו ההורים שלנו.

מניאק

הרבה אנשים יגידו לכם שההורות זה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים ושזה משנה את הפרספקטיבה על הכל, שהעולם שלהם מתחלק ללפני ואחרי ההורות והחיוך שלהם והצחוק שלהם והכל קסום ונהדר ומלא חדי קרן מחייכים. אז אתם נכנעים ללחץ החברתי ומייצרים איזה צאצא או שניים ולפני שתספיקו להגיד "נהארדעא" (אם אתם לא יודעים, אני מבטיח לכם שאתם גם לא רוצים לדעת) אין לכם שעות שינה, חיי חברה וקפה חם. מה שכן יש לכם זה חרדות תהומיות. החל מ"אני הורה נוראי", דרך "הוא ישן מספיק/יותר מדי? הפינה של השולחן לא קרובה מדי? מתי האחות מבית החולים באה לקחת את זה בחזרה?" ועד קקיגב.

איך יצאתי לטייל עם הילדה ושרדתי

"התכונה השנייה הכי חשובה שצריכה להיות לרופא היא אי רתיעה מחקרנות" אמר המרצה בשיעור הרפואה בזמן שתחב את אצבעו לישבן הגופה שהונחה בפני התלמידים.
"אתם רואים? כך אני יכול לחוש את מיקום כל האברים הפנימיים ולהסיק על מצבו של הפציינט שמולי" התלמידים התחלחלו אבל לא פחדו להכניס בתורם את אצבעותיהם לאותו המקום.
"וככה" הוסיף המרצה בעת שליקק את אצבעו "אני יכול להבחין בסימנים נוספים"
התלמידים, בשאט נפש מהול ב"ידעתי שזה יקרה יום אחד", חיקו את מרצם.
"וככה" אמר המרצה "אני יודע שאין לכם את התכונה הכי חשובה שצריכה להיות לרופא: תשומת לב לפרטים. כי אני אמנם ליקקתי את האצבע האמצעית, אך בדקתי את הפציינט עם האצבע המורה"

נשבע לך עיוני, לא מכור (או: יומנו של אלוף 2)

כשהיינו קטנים, הרבה לפני קנדי קראש, ההתמכרות הקשה ביותר הידועה לאנושות הייתה טטריס. אנשים היו משחקים במחשב, במכשירים ניידים (לא, לא סלולריים, מכשירים ייעודיים למשחק. הם נראו כמו נינטנדו, אבל הרבה יותר זולים ו… עזבו. מי שלא מכיר, בעיה שלו) והיכן שרק אפשר. הסממנים הבולטים להתמכרות התבטאו בכך שלא יכולת לקרוא עיתון כי כל הזמן ניסית להשלים את הרווחים בין המילים ש"ישלימו" את השורה וכל פעם שראית מכונית מחנה ברוורס חיכית ששורת המכוניות תהבהב ותיעלם.

על סנטה, יום במוזיאון וג'ק ריצ'ר הננסי

ג'וני בן השמונה היה ילד רע. מאוד.
הוא לא התנהג יפה לחבריו, להוריו ולכולם באופן כללי. היה לו פה ג'ורה והוא לא אהב ללמוד או לרכוש ידע מכל סוג. יום אחד אימו לקחה אותו לקניון לשבת על ברכיו של סנטה (לא יודע. מין מסורת מוזרה של האמריקאים. אחר כך הם מפחדים מפדופילים. לכו תבינו).
-"היית ילד טוב, ג'וני?" הרעים "סנטה".
-"סתום, חתיכת חרא מהלך! סנטה בכלל לא אמיתי, כמו הזקן שלך! עכשיו תביא לי סוכריה!" (זה מה שהם מחלקים. פדופילים, כבר אמרנו?) ענה ג'וני.

7 תשובות הולמות לשאלות מטומטמות

כמדומני היה זה אלברט איינשטיין שטען שיש רק שני דברים אינסופיים: היקום וטיפשותו של המין האנושי. למרות שהצלחנו להשיג דברים לא מבוטלים מאז שיצאנו מהשלולית, הרבה פעמים אני מוצא עצמי מביט בתימהון באדם שמולי כי אין סיכוי שהוא הרגע אמר את מה שאני חושב שהוא אמר. הרבה פעמים מתעורר צורך עז להעמיד את השואל במקום, אין ספק שמאוד קל להביע תרעומת, להעמיד אותו במקומו ולצאת מהשיחה אחרי שהוכחתם עליונות מוסרית. הבעיה היחידה היא שזה פשוט לא כיף.

על אהבה שאינה תלויה (כמעט) בדבר

האגדה מספרת על גבר אחד שאובחן כחולה סופני. הרופא אמר לו שהלילה הוא ימות ושאין הרבה מה לעשות בנושא. הוא חזר הביתה, סידר את ענייניו ונכנס למיטה עם אשתו, לפעם האחרונה. שעה אחר כך הוא העיר את אשתו, ציין את נושא סופו הקרב והם מימשו את אהבתם פעם נוספת. ועוד אחת. אחרי שעתיים הוא העיר אותה שוב ואחרי שעה פעם נוספת. או אז אמרה אשתו :"תשמע, אני צריכה לקום מחר בבוקר…"

על פתלתלותה של שגרה

מהו הדבר הכי חשוב לילד שלכם? מהו הדבר שהם הכי רוצים לעשות? התשובה, מן הסתם, תלויה בנשאל. במקרה של הילדים שלנו, ואני מאמין שגם אצל הילדים שלכם, זה תלוי גם בתאריך, בשעה או אם הם סתם במצב רוח מעצבן. היליה, לדוגמה, בדרך כלל תעדיף לשחק משהו ביחד איתנו במלוא ההתלהבות שילדה בת שש יכולה להפיק מהוריה. אני מניח שלא רחוק היום בו היא תעדיף שלא נהיה באיזור החיוג שלה. אצל ליהו (3.5), זה קצת יותר מורכב. אם המניילנת תשאל אותו, הוא ירצה לשחק איתה, אם אני אשאל, הוא ירצה לשחק איתה. בהשלכת סכינים. עלי.

על להוריד להם סטירה ל#@$*ות!

אני יכול להבטיח לכם שגם הדלאי למה, אם תנעלו אותו בחדר ביחד עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, יחטוף קריזה די מהר. כבר אמרתי פעם שבני משפחה הם כמו יתוש, יש לזה את הדם שלך וזה מעצבן. עכשיו, בתקופת החגים, כשאנחנו מוצאים עצמנו איתם הרבה יותר מהרגיל, מגלים עד כמה המשפט הזה נכון. כשהיליה הגיעה לגיל שלוש וחצי, הבנתי שאם האחים שלי יכולים לחרפן אותי תוך חמש דקות, היא תעשה את זה בחצי מהזמן, עם הרבה פחות מאמץ וחיוך גדול יותר. 

על חוויות יומיות וליליות

יש ילדה אחת מהגן של היליה שהיא המשת"פית של ההורים. יש לה זכרון פנומנלי ויכולת מפחידה לרדת לפרטים הקטנים ביותר של כל מה שקרה בגן. היליה, מאז ומעולם, היא ההפך הגמור.