לעולם אל תשוויצו בכלבים וילדים


כלבים מאולפים תמיד הדהימו את העולם, החל מלייקה, הכלבה האסטרונאוטית, דרך רין טין טין, כוכב הקולנוע, ועד עזית הצנחנית. אף אחד לא היה מרשים כמו הכלב שראיתי באיזה קרנבל בזמן טיול באירופה: הוא ידע לספור, לחשב חזקות, לצעוד בקו ישר עם ספל תה על האף ועוד מגוון דברים שמעולם לא הצלחתי לגרום לילדים שלי לעשות.  כשראיתי אותו רוקד על קופסת שימורים קטנה כבר הייתי בהלם מוחלט עד שהוא בעט בקופסה, הפך אותה, השתין על הנר שבער מתחתיה והוכיח את המשפט האלמותי מהכותרת. להמשיך לקרוא

המילה האחרונה

מחקרים מדעיים הצליחו למצוא את הנקודה המיוחדת בזמן בה הילדים שלנו הופכים לבני נוער. אחרי שחקרו את ההגדרות המקובלות ואת הבגרות הנפשית הממוצעת של ילדים בכל הגילאים ומכל השכבות הסוציואקונומיות התברר שיש קורלציה מלאה עם עוד תחום אחד בלבד.
באופן מופלא, האינדיקציה היחידה למעבר הזה הוא הרגע שבו מפסיקים לקרוא לך "אבא" ושמך משתנה באופן רשמי ל"אוף, אבא!" להמשיך לקרוא

מעשה בשטיח

מכירים את הקטע הזה שיש לכם צלקת במצח, פנס בעין ושפה נפוחה ומדממת, אתם מסתובבים עם משהו שנראה כמו גופה ארוזה בשטיח ונשרכים אחרי ילדה קטנה?
אה, ובכניסה לבית הספר שלה, השומר (מסיבות מובנות לחלוטין) מסרב לתת לכם להיכנס עד שהיא עושה לו את הסימן המבטל הזה עם היד שאומר "אה, הוא? הוא לא מזיק, תכניס אותו, הוא איתי"? להמשיך לקרוא

אבא אחד, לא משנה של מי

"אבא, אפשר על הכתפיים?" הוא מתחנן.
"ליהו…" אני מנסה לפנות ללב שלו "… אנחנו בדרך לבית הכנסת אחרי שצמתי כל היום. אני רעב ועייף וחלש. נראה לי שתיאלץ ללכת בכוחות עצמך כל הדרך" (כל מאתיים המטרים שנותרו).
הוא עוצר וחושב קצת.
ממש אפשר לראות שהוא נקרע בין לעשות לי סצנה של העלבות ובכי או לרחם עלי.
"אוף אבא! למה צמת?!?" להמשיך לקרוא

איזהו הגיבור? הלובש את חליפתו

עומר הסב את תשומת ליבי לג'וש ברולין: עוד מעט מגיע לארבעה תפקידים שהיו בעבר קומיקס (היה כבר ג'ונה הקס ודוויט בסין סיטי ובשנה הקרובה יצטרפו גם ת'אנוס, האויב של הנוקמים וכייבל, הBFF של דדפול). בכך יעקוף את ג'ניפר קונולי שזה עתה הגיעה לשלושה תפקידים כאלו (רוקטיר,הענק הירוק וספיידרמן החדש חדש). הנה לכם משחק נחמד: מיצאו עוד שחקנים כאלו, סטאן לי לא נחשב. ועדיפות לכאלו שמשחקים גם במארוול וגם בדיסי, כמו בן אפלק, האלי ברי וריאן ריינולדס. להמשיך לקרוא

על פמיניזם

גבר אחד, לא משנה מאיזה מגדר,  בא לרופא עם בקשה לא שגרתית: "תשמע" הוא אמר "כל שבוע אשתי הולכת לקניות. ולא רק הרגילות מהסופר, גם בגדים, נעליים, כל מיני מתנות לילדים, דברים שאנחנו לא באמת צריכים, גם ככה כבר אין מקום בארונות. אחרי שהיא חוזרת, היא תמיד בוכה. יש איזה משהו שאפשר לתת לה לגבי הבכי? משהו שמייבש את הדמעות?"
הרופא חושב קצת ואומר שיש לו משהו מיוחד, איזו תרופה ניסיונית שעובדת על הקשר בין בני הזוג.
"אתה אוהב את אשתך?" הרופא שואל.
"כן, מאוד"
"יופי, אז זה בטוח יעבוד. לך לבית המרקחת וקנה את האבקה הזו. איך שאשתך חוזרת מהקניות, שים את האבקה בכוס מים ותגרגר. כמה שיותר זמן, יותר טוב".
הגבר סקפטי, אבל מה יש לו להפסיד?
אחרי שבוע הוא חוזר לרופא מאושר: "דוקטור, זה עובד! איך שהיא חוזרת אני מגרגר והיא ישר הולכת לישון בלי לבכות!"
"אתה רואה כמה זה חשוב לסתום את הפה?" להמשיך לקרוא

אותתי אישה, אותתי!

ברכות חמות לגל גדות, וונדר וומן בשבילכם, שהצליחה היכן שכל כך הרבה נכשלו. סרט של DC שהוא לא גרוע לגמרי זה מרשים. כאן בהמשך הייתה אמורה לבוא הביקורת שלי עליו, אבל בסוף הלכנו לראות את המלך ארתור של גאי ריצ'י (ביקורת קצרה בסוף). במקום זה הייתי רוצה לחלוק קצת חוויות מהנהיגה שלי אל הקולנוע שכן אני חושב שיש בה לקח. להמשיך לקרוא

יומנו של טרוט

בעיקרון רציתי לחלוק איתכם תובנות של הורה לילד שלישי (אם תינוק מבקש את בועות הסבון לוודא שהמכסה מוברג כיאות, אם התינוק משתנק מפנים אותו לכיוון שבו הפליטה בקשת תגרום הכי מעט נזק סביבתי גם אם זה אומר לכיוון האחים הגדולים שלו ומה שאתם לא עושים אל תתנו לו את הטלפון שלכם. כאלה), אבל הימים האחרונים, ובעיקר הלילות, הוכיחו לי שהנסיון שלי לא שווה דבר. להמשיך לקרוא

על פסח, לחם טחינה (עם מתכון!) וצרות אחרות

שאלתי את ליהו מה לימדו אותם בגן על יציאת מצרים:
"קודם משה שלח לפרעה הודעה בטלפון שייתן להם ללכת ואז פרעה לא הסכים, אז משה אסף כמה חבר'ה והם נתנו לפרעה מכות ואז בני ישראל ברחו בלילה. הם רצו ורצו עד שהגיעו לים, שם הם בנו גשר גדול כדי לחצות וכשהמצרים ניסו לעבור על הגשר אחריהם הם חתכו את החבלים וכל המצרים נפלו לים".
"אתה בטוח שזה מה שלימדו אותך?" שאלתי, נדהם.
"לאאאאאאא…." ענה הפרחח "אבל היית צריך לשמוע אילו רעיונות מוזרים היו לגננת על מה שהלך שם"

להמשיך לקרוא

והגדתם לילדיכם (שלוש שנים לבלוג)

הורה אחד, לא משנה מאיזה מגדר, גילה יום אחד שהבת שלו מתבגרת. לא הטרידו אותו השינויים במצבי הרוח, היכולת שלה לדבר בטלפון שעות או העובדה שיום אחד היא נעלבה עד עמקי נשמתה כי חשבה שהכלב מסתכל עליה מוזר. מה שהפריע לו באמת היו השינויים הגופניים ולכן קרא לה לשיחה: "בתי היקרה, את עוברת כרגע תהליך מיוחד. הוא כולל הרבה דברים שעדיין לא הכרת. הוא יהיה משמח, בסופו של דבר, אבל קודם הוא יכאב. מאוד. לא, אני לא מדבר על הדם (הילדה מופתעת, אבל נותנת לו להמשיך), אלא על הציצים שלך. הם יגדלו ויתנפחו ולי, אישית, יכאב מאוד לראות את זה."

להמשיך לקרוא