יומנו של טרוט

בעיקרון רציתי לחלוק איתכם תובנות של הורה לילד שלישי (אם תינוק מבקש את בועות הסבון לוודא שהמכסה מוברג כיאות, אם התינוק משתנק מפנים אותו לכיוון שבו הפליטה בקשת תגרום הכי מעט נזק סביבתי גם אם זה אומר לכיוון האחים הגדולים שלו ומה שאתם לא עושים אל תתנו לו את הטלפון שלכם. כאלה), אבל הימים האחרונים, ובעיקר הלילות, הוכיחו לי שהנסיון שלי לא שווה דבר. להמשיך לקרוא

מהו הגיל הכי "טוב" של הילדים? (או: פרדוקס ההורות הגדול)

הסיפור הידוע הוא על אחת, פולנייה, לא משנה מאיזו עדה, שהולכת ברחוב עם שני ילדיה ונשאלת לגילם.
"עורך הדין בן חמש והרופא בן שלוש" היא עונה.
ואני תוהה למה אמא שלי לא התנהגה ככה והייתה חוסכת לי את כל השנים שבזבזתי בחיפוש עצמי רק כדי לגלות מה אעשה כשאהיה גדול (רמז: אני עדיין לא יודע). להמשיך לקרוא

הילדים שלכם מפותחים מספיק?

אני זוכר את הרגע המביך ההוא כאילו היה אתמול ולא לפני חמש שנים. עמדתי וניסיתי לעודד את היליה (אז בת שנתיים) בכוח המחשבה על מנת שתגיע לתשובה הנכונה. מולנו, מאיימת, ישבה האחות האימתנית של טיפת חלב, שאלתה עדיין תלויה באוויר. או אז גיליתי, שלצערי אינני ניחן ביכולת הטלפתיה. להמשיך לקרוא

כשהחיסונים לא עוזרים

ליהודי אחד נגנבו האופניים. כמו כל אדם אחר במצבו, הוא הלך להתייעץ עם הרבי. לאחרון היה רעיון מעניין: "בשבת, בוא לבית הכנסת וכשאקריא את עשרת הדברות, פנה לכיוון הקהל. מי שיוריד את הראש כשאגיע ל"לא תגנוב" הוא הגנב!"
בשבת הרבי הקריא את פרשת השבוע ואז את עשרת הדברות ועד סוף התפילות, הוא כבר לא ראה את היהודי ההוא. בשבת לאחר מכן שאל אותו הרבי מה קרה.
"אה, כשהגעת ל"לא תנאף" נזכרתי היכן האופניים…" להמשיך לקרוא

מכתב פתוח להורי ילדי הגן

שלום,
אתם לא מכירים אותי, אני אבא/אמא של X. כן, אני עשיתי את הטעות באותו ערב בגן, כשכולנו ישבנו בכסאות הקטנים ההם ושמענו מהגננת מה היא מתכננת לשנה הקרובה. אני, לבד ומרצוני החופשי, החלטתי להרים את היד כשהיא ביקשה מתנדבים לוועד. נכון, בדיוק כמוכם חיכיתי כמה שניות וחיפשתי מישהו אחר שיתנדב במקומי, אבל בניגוד אליכם, כשראיתי שלא מספיק ידיים מורמות, התנדבתי ולא חיפשתי משהו בנייד, או כמה כתמים שחורים יש בדוגמה של ריצוף הרצפה.

התפקידים שלי יהיו מגוונים ויכללו: להמשיך לקרוא

תוכנית חמשת השלבים לילד שמתחיל גן

ילדנו היקר,

אמנם ממש כיף כשאתה בבית כל היום, אבל אמא צריכה לחזור לעבודה (המסמך מנוסח בלשון נקבה (לפעמים) ומי שיש לו/ה בעיה עם זה, מוזמנ/ת לנסח/ת לעצמו אחד משלו/ה. כזה בלי לוכסנים). לכן, אנחנו מפקידים אותך בידי הנשים הזרות הללו, שהן נהדרות וקסומות וילמדו אותך כל מה שאנחנו לא נספיק. אל תדאג, האחריות הבלעדית עליך עדיין בחזקתנו, אבל לפחות הרווחנו עוד תירוץ נהדר ("בחיי שבבית אנחנו לא משתינים בעציצים. בטח ילד בגן לימד אותו"). מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים עצמנו במצב הזה, הרשה לנו לתת לך כמה עצות: להמשיך לקרוא

למה כולם (גם חד מיניים) כל כך רוצים ילדים?!?

הלכנו לגן השעשועים, שלושה ילדים (אחד בעגלה), אמא, אבא וכלבה. על פניו, עוד אחר הצהריים שגרתי, עד שאחת האמהות שאלה אותנו: "נו? אז איך זה ילד שלישי?"
השאלה הנ"ל, בעייתית ככל שתהיה, הציבה בפנינו דילמה שכן בדרך לגן השעשועים בדיוק דיסקסנו על הנושא.
"טעות. זו הייתה טעות ממדרגה ראשונה" ענינו פה אחד. להמשיך לקרוא

על דברים שהספקתי לשכוח

אם תעירו אותי באמצע הלילה ותדרשו לדעת את המספר האישי שלי, אתן לכם אותו בלי לטעות. מיד לאחר מכן ארצה לדעת מה אתם עושים בחדר השינה שלי, אבל זה כבר סיפור אחר. גם נדב"ר, שהיא שפת הקוד הצה"לית לדיבור בקשר, אני יודע ברגע שאני מתחייל למילואים. בגלל זה, כשהמניילנת דיווחה לי שהיא בהריון, לא נלחצתי והנחתי שכל היכולות ששיכללתי בגידול שני הילדים שלנו יחזרו אלי ברגע שיהיה (שוב) תינוק בבית.

ואז הוא השתין עלי. להמשיך לקרוא