לשכוח זה כמעט כמו לזכור

זוכרים את הפוסט ההוא? זה שכמעט מתּי בו? (כן, ה-ת' דגושה, זה לא לכלוך על המסך שלכם) אז מסתבר שהייתה לזה סיבה טובה. איכשהו, הבאנו את המין האנושי למצב שבו לשכוח את יום ההולדת של בן/בת זוגך גרוע יותר מלשכוח את יום הנישואין שלכם. אתם חייבים להסכים איתי ששניהם לא מבשרים טובות, אבל ממתי יום הולדת נהיה כזו סיבה למסיבה?!? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מעשה בשטיח

מכירים את הקטע הזה שיש לכם צלקת במצח, פנס בעין ושפה נפוחה ומדממת, אתם מסתובבים עם משהו שנראה כמו גופה ארוזה בשטיח ונשרכים אחרי ילדה קטנה?
אה, ובכניסה לבית הספר שלה, השומר (מסיבות מובנות לחלוטין) מסרב לתת לכם להיכנס עד שהיא עושה לו את הסימן המבטל הזה עם היד שאומר "אה, הוא? הוא לא מזיק, תכניס אותו, הוא איתי"? להמשיך לקרוא

איך שרדתי את יום שישי השחור

אשה אחת, לא משנה שקוראים לה המניילנת, הלכה למגדת עתידות. כזו שקוראת בקפה, בקלפים וכנראה שגם קצת בקוראן. אחרי כל טקס הממבו ג'מבו הרגיל הנהוג במקרים כאלו ("שלום לך… אני מנחשת שבאת כדי לקבל עצה?" לא. היא באה אלייך כדי להשוויץ בנעליים החדשות שקנתה! כמו כן, אם כל המתחזות הללו רואות את העתיד, איך זה שהן לא מיליונריות ממניות?!?) החל החלק המעניין:
"אני צופה ריב עם בעלך… משהו שקשור לכסף…. אגב, ידעת שאוטוטו בלק פריידי?" להמשיך לקרוא

כמו שקית צ'יטוס שנפתחה שלשום

אבא אחד, בל נזכיר שמות כדי לא להפליל, הלך לסופרמרקט. באחד המעברים הוא פוגש אישה יפה שמחייכת אליו ואומרת:
– "אני חושבת שאתה האבא של אחד הילדים שלי…"
הוא נזכר בפעם היחידה בה לא היה נאמן לאשתו ושואל בחרדה:
– "באמת? את החשפנית ממסיבת הרווקים ההיא עם שולחן הסנוקר, הקצפת והמטאטא?!?" (אשאיר לכם לדמיין את הפרטים).
– "לא… אני המורה של הבן שלך…" להמשיך לקרוא

מי צריך מזל כשיש לו ילדים?

צר לי לבשר לכם, אבל כנראה שזה יהיה הפוסט האחרון בבלוג. לא, לא נמאס לי – נראה שיש לי עוד הרבה מה לספר. לא, אני לא עמוס מדי – למרות שאני בהחלט עמוס. הסיבה פשוטה – אני עומד למות הלילה בחצות כי לא העברתי מייל שרשרת שקיבלתי היום. להמשיך לקרוא

אבא אחד, לא משנה של מי

"אבא, אפשר על הכתפיים?" הוא מתחנן.
"ליהו…" אני מנסה לפנות ללב שלו "… אנחנו בדרך לבית הכנסת אחרי שצמתי כל היום. אני רעב ועייף וחלש. נראה לי שתיאלץ ללכת בכוחות עצמך כל הדרך" (כל מאתיים המטרים שנותרו).
הוא עוצר וחושב קצת.
ממש אפשר לראות שהוא נקרע בין לעשות לי סצנה של העלבות ובכי או לרחם עלי.
"אוף אבא! למה צמת?!?" להמשיך לקרוא