אבא אחד, לא משנה של מי

"אבא, אפשר על הכתפיים?" הוא מתחנן.
"ליהו…" אני מנסה לפנות ללב שלו "… אנחנו בדרך לבית הכנסת אחרי שצמתי כל היום. אני רעב ועייף וחלש. נראה לי שתיאלץ ללכת בכוחות עצמך כל הדרך" (כל מאתיים המטרים שנותרו).
הוא עוצר וחושב קצת.
ממש אפשר לראות שהוא נקרע בין לעשות לי סצנה של העלבות ובכי או לרחם עלי.
"אוף אבא! למה צמת?!?" להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ד'

השמועה אומרת שאין אדם הזקוק לחופשה יותר מאשר מי שהרגע חזר מאחת. מי שאומר את זה הוא דביל כמו האוסטרים. אין ספק בכלל שהאדם שזקוק ביותר לחופשה הוא זה שנמצא בה כרגע. להמשיך לקרוא

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ג'

אם גם אתם הופתעתם מנימת הכעס על האוסטרים ששזורה לה בפוסטים, זה רק בגלל שלא הייתם שם. מדינה מדהימה אבל האנשים כל כך מוזרים. מה אפשר לצפות מעם שמעולם לא נכבש? איך שמגיע אויב לפתחם הם נכנעים לו ומספחים את עצמם. להמשיך לקרוא

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק ב'

למיטב זכרוני, אסור לצחוק על בלונדיניות באוסטריה. ברצינות, איזה חוק שם. כולנו השתדלנו לא לספר בדיחות בלונדיניות שם (בעיקר היליה, יש לה כמה מהן), כי לא רצינו שהבלונדיניות יעלבו ויתדרדרו לטרור. אני עדיין רציני, זו הסיבה שנתנו לחוק. להמשיך לקרוא

אוסטריה, לשם ובחזרה (סיפורה של משפחה) חלק א'

פעם, לפני הרבה שנים, בעודי מתפקד כבארמן פעיל יצא לי לשרת איזו תיירת מאוסטריה. היא הגיעה בערב אחד, מתישהו בנובמבר, ממש בתחילת שעות הפעילות. המקום היה ריק ויצא לנו להתקשקש קצת. אחרי החלפת הרשמים הסטנדרטית (מאיפה את? היית בים? ובירושלים? באמת, בכותל? איך היה הקיר שלנו?) היא התפנתה להשתאות על המחסור החמור בלקוחות בפאב. לקח לי כמה דקות להסביר לה שבארץ יוצאים מאוחר ומשום מה שש בערב איננה שעה לגיטימית לבירה. "חוץ מזה" הוספתי "עכשיו חורף".

-"דיס איז ווינטר?!?!" היא שאלה בתדהמה. להמשיך לקרוא