אני לא מחבק את הילדים שלי. לא כי אני קשוח ומנסה להיות אב מעורר הערצה והשראה, כזה שהילדים מתמתחים לדום כשהוא עובר ועורגים להינד ראש חיובי ממנו (טוב, אולי קצת). זה בגלל התחייבות עתיקת יומין לילדיי.
הכי מסוכן לפחד
כזכור, היליה בראשית ימיה החלה במסלול ההכשרה לנינג'ה שאליו ייעדתי אותה.
הדבר כלל הרבה קפיצות מעל מכשולים, זינוקים, סלטות ועוד המון דברים שהיו גורמים להורה הממוצע לאבד עשר שנים מחייו. אבל לא לי! אני סופרמן! ליהו, מהרגע שהתחיל לזחול, השתתף בהנאה בשטויות שלנו (מה שהיליה אוהבת לקרוא לו טריקים). בהתחלה בצפייה ועידוד ולאחר מכן כשותף פעיל, אם כי קצת פחדן (יש שיאמרו זהיר).
ליהו מתנסה
היליה כבר בשיעורים למתקדמים
הדבר הכי חמור בעת ביצוע פעלול מסוכן הוא לפחד. כל פעלולן מתחיל יאמר לכם זאת. הפחד הוא רגש מסוכן שיכול להשתלט על כל חלקה טובה במוח, יחד עם ריח הזיעה וטעם הברזל בפה שמתלווים אליו הוא הופך למשתק. אחד השיעורים הראשונים שהיליה עברה היה התגברות על הפחד. זה הלך בערך ככה:
-"אבא, אני מפחדת"
-"תפסיקי!"
לפני
תוך כדי
אין חיבוקים!
למרבה הפלא, זה עבד לא רע עד שהיא קיבלה מכה מהנפילה הרצינית הראשונה. או אז הייתי חייב להמציא את עצמי, על שלל תירוצי, מחדש. מה לא ניסיתי? שוחד בממתקים, איומים, הבטחות למכביר וכלום לא עבד. עד שגיליתי את כוחו המנחם של החיבוק. לאחר עוד נפילה רצינית, חיבקתי אותה אלי חזק חזק. הריח שלה, חום גופה ורפיון השרירים ברגע שהסתגלה לגופי שעוטף אותה התחברו לידי תחושה משכרת ששנינו לא רצינו שתפסק. מיד הבנתי ש'יוריקה!' והכרזתי את ההכרזה (המטומטמת) הבאה: "לא תקבלי יותר חיבוקים עד שתפסיקי לפחד". ואז, כמו האידיוט שאני, הוספתי :"לא משנה כמה חזקה המכה שתקבלי".
מאז, היא רק מנסה להראות לי שאין בה פחד. וזה נכון, כל הפחד כאילו התנדף ממנה כמו הבל פה של בוקר לאחר צחצוח השיניים. אני אפילו יודע לאן הוא הלך. ישר אליי. אם פעם הייתי מתמוגג מהזינוקים שלה אליי מגגו של רכב (כרגע בחניה, אני מאמין שהשלב הבא יהיה תוך כדי תנועה), כיום אני בעיקר מודאג. וברגע השיא של הזינוק אני דרוך כמו חתול ארוך זנב בחדר מלא בכסאות נדנדה.
מי שזוכר את התמונה של ליהו בשיעור למתקדמים…
אני כבר שרוף, אבל אתם יכולים
בקיצור, אין סיכוי שהיא תקבל מכה. אני אתפוס אותה גם אם זה אומר שיתפס לי הגב לחודש הקרוב. הזוויות שאני מגיע אליהן היו מרשימות גם את נדיה קומנצ'י. זה לא משתווה להרגשה של חיבוק טוב, אבל אני עומד בדיברתי. אני מתחשב גם בעובדה שיהיה לנו מאוד לא נוח להתחבק, כי רוב הסיכויים שאם היא תיפול אני אצטרך להחליף מכנסיים.
אבל, מה שאני לא יכול לעשות, אתם יכולים גם יכולים! מה זה יכולים? עמותת חיבוק ראשון מקבלת מהאגיס 5 שקלים על כל תמונה של חיבוק שעולה ברשת. מה עושים? הצטלמו מחובקים עם התינוק שלכם, העלו לאינסטגרם או באפליקציה של האגיס עם התיוג hugtag# והם יתרמו בשמכם לעמותת חיבוק ראשון. כולם מרוויחים!
ניילון נצמד 
3 מחשבות על “על פחד ומטרות טובות”