והגדתם לילדיכם (שלוש שנים לבלוג)

הורה אחד, לא משנה מאיזה מגדר, גילה יום אחד שהבת שלו מתבגרת. לא הטרידו אותו השינויים במצבי הרוח, היכולת שלה לדבר בטלפון שעות או העובדה שיום אחד היא נעלבה עד עמקי נשמתה כי חשבה שהכלב מסתכל עליה מוזר. מה שהפריע לו באמת היו השינויים הגופניים ולכן קרא לה לשיחה: "בתי היקרה, את עוברת כרגע תהליך מיוחד. הוא כולל הרבה דברים שעדיין לא הכרת. הוא יהיה משמח, בסופו של דבר, אבל קודם הוא יכאב. מאוד. לא, אני לא מדבר על הדם (הילדה מופתעת, אבל נותנת לו להמשיך), אלא על הציצים שלך. הם יגדלו ויתנפחו ולי, אישית, יכאב מאוד לראות את זה."

לך תעצור את הזמן

כן, הם גדלים החבר'ה האלה שלנו. לא, אין לי את זה ביותר קשיש (אולי רק את הביסקוויט ליד התה…).
וככל שהם גדלים, גם אנחנו. כל התפתחות שלהם היא ניצחון קטן שלנו, כאילו אנחנו חינכנו אותם. כל מי שנחרד מהעובדה שמישהו אחר מחנך לו את הילדים, ברכותיי! ברוך הבא לפלנטה. כן, יש לנו יד בדבר, אבל לא בטוח שמגיע לנו הקרדיט. למעשה, לא בטוח שאנחנו רוצים אותו בכלל…

יוצא דופן בסיפור הזה, הוא הבלוג שאתם קוראים כרגע וחוגג את יום הולדתו השלישי, למרות שאפילו כאן יש כמה פוסטים שכתבו אורחים (מומלץ בחום), כמעט הכל נופל עליי. אבל אני לא מתלונן, אני עומד מאחורי כל גרם של שיפוטיות שמופיע כאן ולכן אני יכול להבין לגמרי את האבא הזה שהשדיים של הבת שלו הולכים לכאוב לו.

"את מבינה", הוא ימשיך "עם הציצים האלה, תוכלי להשיג הכל. העולם שסבא וסבתא השאירו לנו הוא כזה, אלו החוקים שלו. אולי הם עקומים, אבל ככה העולם עובד".
תפקידנו כהורים הוא להכין אותם לחיים האלה וחלק נרחב בזה הוא להבהיר להם איך זה עובד, מה לא בטוח שיעבוד והכי חשוב: איך לתחמן את המערכת.

מה מלמדים אותם?

פסח כבר כאן ואחת המצוות החשובות היא "והגדת לבנך" שכן יציאת מצרים היא המאורע החשוב ביותר לעם היהודי (מבחינת התנ"ך), כי שם הפכנו מקבוצת עבדים לעם. המצווה כולה מדברת על ללמד. עד כאן, מכובד לכל הדעות. מי האידיוט שחשב שלהושיב אותם שלוש שעות, להקריא להם סיפורים לא ברורים ולא קשורים וכל זה עוד לפני האוכל זו הדרך, נשגב מבינתי.

זוכרים שסיפרתי שאני לא אוהב כדורגל? אחת הסיבות שנתתי היא הקטע הזה כשהשחקנים רצים לשופט אחרי השריקה. הוא הרי לא ישנה את החלטתו, הם עושים זאת כדי שבפעם הבאה ישרוק לטובתם (או לא ישרוק כלל, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה). שוב,ככה העולם עובד. ואנחנו מלמדים אותם איך לנצל את החוקים לטובתם.

עכשיו, בוא נראה מה קורה כשמלמדים ילדים משהו חדש.

אייל, לדוגמה, התחיל עכשיו ללכת. מאוד מרגש, אפילו בילד השלישי. ברגע שהוא ישתלט על עניין שיווי המשקל מה הוא יעשה? נכון, ירוץ!
אנחנו מלמדים אותם לדבר – הם לא שותקים!
מה קורה כשהילדים לומדים לשקר? (ליהו למשל: "אבא, זה בסדר, לא הפכתי את החיווט של הקומקום. אפשר תה?")

חוקים נוצרו בשביל שישברו אותם?

אם נלמד אותם איך למנפלט את המערכת אל לנו להיות מופתעים כשהם יסובבו אותנו על האצבע הקטנה. כי מה שונים החוקים שבספר מאלו שאנחנו קבענו?
אתם יכולים להבין את הדילמה של האבא ההוא?

"ילדה שלי, הציצים אומנם יכולים להשיג הכל, אבל אל תשכחי שהשימוש בהם עלול להוביל ל…"
למה בדיוק? שאלה טובה.
דורות שלמים מנסים להבין איזה מין עולם השאירו להם קודמיהם. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על מה אנחנו משאירים להם, ומשם כבר כל אחד יגזור את המשמעויות שלו.

לכבוד השנה הרביעית של הבלוג, הייתי שמח להשאיר אתכם עם איזה לקח לעתיד (כמו בשניםהקודמות). מסתמן שהוא הולך ככה:

ללמד את הילדים איך המערכת עובדת זה נהדר. הכי חשוב ללמד אותם למצוא את הפרצות. לא כדי שיוכלו לעבור בהן, אלא כדי שיוכלו לתקן אותן.

 

8 מחשבות על “והגדתם לילדיכם (שלוש שנים לבלוג)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s