על פסח, לחם טחינה (עם מתכון!) וצרות אחרות

שאלתי את ליהו מה לימדו אותם בגן על יציאת מצרים:
"קודם משה שלח לפרעה הודעה בטלפון שייתן להם ללכת ואז פרעה לא הסכים, אז משה אסף כמה חבר'ה והם נתנו לפרעה מכות ואז בני ישראל ברחו בלילה. הם רצו ורצו עד שהגיעו לים, שם הם בנו גשר גדול כדי לחצות וכשהמצרים ניסו לעבור על הגשר אחריהם הם חתכו את החבלים וכל המצרים נפלו לים".
"אתה בטוח שזה מה שלימדו אותך?" שאלתי, נדהם.
"לאאאאאאא…." ענה הפרחח "אבל היית צריך לשמוע אילו רעיונות מוזרים היו לגננת על מה שהלך שם"

ללמוד על יציאת מצרים, לא מה שחשבתם

אם אתם באמת רוצים שהילדים ינשקו אותה

עצרתם פעם לחשוב למה סיפור יציאת מצרים הוא כזה ביג דיל? למה זו מצווה לספר עליה? למה היא מוזכרת באחת התפילות היומיות?
ובכן, הכל מתחיל בדם על המשקופים. למה אלוהים הכל יכול מורה לבני ישראל למרוח דם של חיה המייצגת אל מצרי? הוא לא יודע איפה בני עמו גרים? הוא לא יכול להבהיר למלאכים לאילו בתים אסור להם להיכנס?

זה היה מבחן. מי שמספיק אמיץ למרוח את הדם, זכאי לברוח מהמצרים. השאר פחדנים שמוזמנים להישאר עבדים במצרים. ככה הופרדו החלקים בעם שבאמת מאמינים. המקטרגים יגידו שבסך הכל נבחרו אלו שרוצים שינוי בחייהם, אבל זה לא באמת סותר… המהות היא האותה המהות: לא נהיה עם בלי לסבול קצת קודם.

מאז השתרשה אצלנו המסורת שצריך לסבול בשביל החג הזה, והמצות הן עדות מובהקת. בשביל מה אנחנו צריכים את המזון הזה שמצריך עיבוד מופרך רק כדי שיהיה טעים (וכן, חצי ק"ג של שוקולד השחר זה אולי טעים, אבל עדיין מופרך)?

לחם טחינה!

רק לאחרונה גיליתי את הדבר הזה, מפחיד כמה קל להכין אותו – חמש דקות עבודה, חצי שעה בתנור ויש לכם לחם שכל עוד לא תגלו לילדים שלכם שהוא עשוי מטחינה, יפתור לכם  לפחות שלוש ארוחות ביום. למעשה, הוא כזה פשוט שאני ממליץ לכם להתנדב להכין אותו לארוחות החג ולקצור מחמאות.

מתכון כתוב תקבלו בסוף הפוסט (אחרת איך תקראו הכל?) בינתיים אתם יכולים לראות את הסרטון וההמבורגרים המיניאטוריים שהכנו:

למרות שמצאתי פתרון לסבל המצות (ועוד כזה שלא מערב ניילון נצמד) השנה גילינו שבכל דור ודור חייב אדם לסבול כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.

סדר פסח 2017 שלנו

"אני והחבר'ה", זוכרים? ככה זה הרגיש

הכל התחיל בבוקרו של ערב החג. המניילנת יצאה מוקדם לעבודה והשאירה אותי מנומנם במיטתנו יחד עם ליהו שהרגיש קצת לא טוב. אייל העיר אותי אחרי שנפרד מרוב מה שאכל אתמול, רק משני כיווני היציאה האפשריים. ניגשתי אליו, ניקיתי והחלפתי לו הכל כמיטב יכולתי ואז ליהו נכנס לחדר בפרצוף שאומר "רע לי ואני רוצה לשתף אותך".
-"אבא, אני צריך להקיא…"

מכיוון שהזמן הוא פקטור רציני ברגעים כאלה מיד הרמתי את אייל על הידיים (נקי ועם חיתול חדש, אבל זהו בערך) ואצתי רצתי לשירותים כדי להורות לליהו היכן הוא יכול להשתחרר. בהגיענו לשם גיליתי שלא שמעתי טוב והוא כבר משוחרר.

מעולם, בכל ההיסטוריה של העולם, לא הייתה החלקה מלווה בהתרסקות מרשימה שכזו. רגליי עפו כל כך גבוה שפגעתי עם הברכיים במצח. הייתי מסביר לכם את עוצמת הכאב, אבל היא מתגמדת לעומת מה שבא אחר כך, שכן ישבני וגבי פגעו ברצפה. ואפילו הכאב ההוא היה כאין וכאפס לעומת תחושת הכשלון המר שאפפה אותי כששכבתי על הגב, בתוך ארוחת הערב של ליהו ואז אייל (שאיכשהו שרד את כל זה) החליק מידי ופגע ברצפה בthump אימתני.

שעה מאוחר יותר, נראה שהכל מאחורינו. הראש של אייל מנויילן לקוביית קרח ונדמה שאין נזק מוחי (המשיך לברבר כרגיל וללא עייפות מיוחדת), למזלי אני יכול להאשים את החבורה בעורפו בכך שהוא בדיוק התחיל ללכת. ליהו, ההיפוכונדר הדגול, ישוב בבטחה על הספה (המנויילנת היטב למניעת כביסות מיותרות) עם פרצוף שהווייתו "אני מסכן", לוגם תה וצופה בטלוויזיה.

היליה התעוררה באיחור, כהרגלה, הצטרפה לזומבים על הספה והוכיחה לי שוב כמה מראה עיניים יכול להטעות כשהחליטה לבדוק אם הספה מנויילנת כראוי והצטרפה לחגיגת ההקאות.

אז איפה אתם בסדר?

אנחנו היינו על הספה, כולנו. הילדים הוכרזו כבלתי ראויים לחברה אנושית מחשש להתפרצות המחלה והמניילנת ואני החלטנו שאת החג עושים ביחד. מסתבר שהקמנו דת חדשה שאולי בוחנת את מאמיניה בוירוסים, אבל מספקת להם שעות של צפייה בטלוויזיה.

אני חושב שעלינו כאן על משהו…

תודה לכל בני המשפחה שעודדו אותנו משולחן הסדר ובאו לבקר. תשומת הלב שהרעפתם על הילדים המסכנים מבורכת. היה נחמד לקבל גם קצת יחס, עדיין כואב לי הגב.

כמובטח, מתכון:

לחם הטחינה הזה הוא דווקא תחליף מספק ביותר

6 כפות טחינה

3 ביצים

2 כפות סילאן

חצי כפית מלח

חצי כפית סודה לשתייה

מערבבים הכל ומעבירים לתבנית משומנת, חצי שעה בתנור שחומם מראש ל180 מעלות ואתם מסודרים.

זהו, בגדול…
אפשר להוסיף זרעים, גרעינים ותבלינים כראות עיניכם (אפשר גם לפזר תערובת של גרעיני חמניה ודלעת מלמעלה, יוצא פגז).
אפשר גם לוותר על כל התוספות (שהילדים מעקמים עליהן פרצוף), להוסיף עוד כף סילאן וכפית שמן זית ויוצאת לכם בלילה לפנקייק אליפות (היא טיפה נוזלית, אז אולי כדאי להשתמש במכשירים המוזרים האלה שמקבלים לחג ויושבים בארון חסרי מעש) שהילדים טורפים מהר יותר ממה שתספיקו להכין אותם.
טיפ מנסיוני האישי: אל תגלו להם ממה זה עשוי!

2 מחשבות על “על פסח, לחם טחינה (עם מתכון!) וצרות אחרות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s